רקע

מקום מגורים: בית לחם נולד/ה ב: ארצות הברית שנת לידה: 1971 זהות: נוצרי, פלסטיני, הגדה המערבית / רצועת עזה / מזרח ירושלים תחום פעילות: פעילות ישירה לא-אלימה אתר: Holy Land Trust מקום עבודה Holy Land Trust מראיינת ג'ולין מחלוף ורולא סלאמה תאריך הראיון 2007

בהשראת מנהיגותו של מובארק עוואד, דודו, להתנגדות פלסטינית לא-אלימה, יסד סמי עוואד ב-1988 את ה- 'Holy Land Trust', כדי לקדם התנגדות פלסטינית לא-אלימה כנגד הכיבוש הישראלי. יוזמות ה- Holy Land Trust כוללות סדנאות הכשרה, השתתפות בקמפיינים מקומיים לא-אלימים ובהרחבת הסיקור תקשורתי להתנגדות הלא-אלימה. Holy Land Trust מארגן גם תוכניות קיץ במסגרתם מתארחים מבקרים בינלאומיים בבתים מקומיים באזור בית לחם, לומדים ערבית ומתנדבים בארגונים פלסטינים.

מאמרים ברשת

Video Interview with the Global Oneness Project.

סמי עוואד
מנכ"ל
quote
"אנחנו לא יכולים לחכות שמישהו יבוא וישחרר אותנו או ייתן לנו מדינה; אנחנו צריכים להילחם כדי להשיג את הדברים האלה. אם היית שואלת היום פלסטיני על המצב הנוכחי, התשובה הייתה קרוב לוודאי שאנחנו חיים בתקופה הקשה ביותר בהיסטוריה שלנו, והמצב לא יכול להיות יותר גרוע. אם היית שואלת את אותה שאלה שוב כעבור שישה חודשים, קרוב לוודאי שהיית מקבלת את אותה התשובה. הארגון שלנו מבקש להתגבר על התלונות האלה ועל הפסימיות ביחס למצב הקיים. השיטה שבה אנחנו משתמשים היא אי-אלימות, משום שאי-אלימות היא לא רק אמצעי התנגדות, אלא גם אמצעי להעצמה אישית, ומכאן גם להעצמה של החברה כך שתוכל ליטול יוזמה."
  שינוי אישי  
ב- 1988 נעצר מובארק עוואד. זו הייתה נקודת מפנה בחיי. התמקדתי פחות בניסיון לעשות עבודה טובה, והתחלתי לשאול מדוע הצד השני פוחד מאי-אלימות, ומדוע הוא מתנגד לה. השאלות האלה גרמו לי להקדיש את חיי למחקרים ולעבודה בתחום הזה. הגירוש של מובארק עוואד שינה לגמרי את מהלך חיי, ואחריו מיקדתי את הלימודים שלי במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים.
 מכשולים ואתגרים   
הרבה אנשים חושבים שהבעיה היא רק הכיבוש, אבל אם הכיבוש היה נגמר מחר, אני חושב שהיינו עומדים בפני בעיות פנימיות חמורות. אנחנו לא נתעורר ונמצא את המדינה הדמוקרטית שחלמנו עליה, שמבוססת על חופש הפרט, הנשים והביטוי. אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל כבר עכשיו לזרוע את זרעי העתיד, כך שכאשר אנחנו מדברים על אי-אלימות כצורה של התנגדות, אנחנו גם רואים בה אמצעי לבניית החברה שלנו.
   תגובות הקהילה 
אנחנו מדברים על כך שאלימות מייצרת עוד אלימות, אבל באותה מידה אי-אלימות מייצרת אי-אלימות. המטרה שלנו צריכה להיות לסלק את חומת הפחד שהממשלה הישראלית והימין הישראלי בנו במשך השנים, את הרעיון שהשרישו אצל הישראלים שהפלסטינים רוצים להרוג את כל היהודים ולזרוק אותם לים, ושהמעשים של הממשלה הישראלית נועדו להגן עליהם. התירוצים האלה הופכים לחסרי משמעות אם מספיק אנשים מתקוממים ואומרים לממשלה שלהם שהם מסרבים שדברים כאלה ייעשו בשמם. זה קרה בזמן האינתיפאדה הראשונה, שאחריה הממשלה הישראלית נאלצה להכיר בעם הפלסטיני ובאש"ף. זה לא הושג רק באמצעות פעילויות לא-אלימות; המודעות בקרב החברה הישראלית נוצרה מכיוון שהייתה תנועה שדחתה את הכיבוש ואת הפעולות הצבאיות שבניה ובנותיה ביצעו נגד החברה הפלסטינית. לכן אני אומר שנוכחות ישראלית בהפגנות עוזרת, כי לפי דעתי המטרה היא לא רק שהם ייקחו חלק בפעילויות, אלא גם שישתפו בחוויה את החברים והמשפחה, יספרו להם על הפעילויות שלנו, וינסו לגייס אחרים. אילו היינו מגבילים את העבודה שלנו להפגנות בלבד, לא היינו מצליחים.
   אי אלימות 
דעתי, שעשויה אולי להיראות קצת פילוסופית, היא שמה שקובע אם פעולה נתפסת כאלימה או לא-אלימה היא הפרשנות של הצד השני, ולא הפרשנות שלי. אם חייל ישראלי רואה באבן שנזרקת עליו סיבה לשימוש באלימות כדי להגן על עצמו, מפני שהוא חש שהוא נתון בסכנה, או אם הוא משתמש בה כתירוץ לשימוש באלימות כדי להגן על עצמו מפני אלימות שלא בהכרח קיימת, הרי שהפסדנו במאבק. אני מדגיש שזו דעתי האישית והפילוסופית.
   התערבות בינלאומית 
אין סיבה שכל הפעילויות יהיו מאותו סוג. ההתנגדות יכולה להתבטא בתהלוכות, אבל גם בדמות חרם על מוצרים ישראליים. אנחנו מבקשים מארגונים בינלאומיים, כנסיות ואוניברסיטאות בריטיות להחרים את ישראל, אבל אנחנו בעצמנו ממשיכים לצרוך מוצרים ישראליים. מן הראוי שתהיה לנו מספיק מודעות עצמית כדי להחרים מוצרים ישראליים ולהיות מוביליו של המהלך הזה, לפני שאנחנו דורשים זאת מאחרים. זה דבר שאנחנו יכולים לעשות מהבית וללא חשש מפני מעצרים. אם כל בית פלסטיני יחרים מוצרים ישראליים זה יהיה הישג כביר.
    חזון
כשאנחנו פונים לאנשים, אנחנו לא מגנים את ההתנגדות החמושה, מפני שמדובר בהתנגדות לכיבוש ולעוול. אנחנו מבססים את הגינוי או התמיכה שלנו על הכישלון או ההצלחה של בחירות אסטרטגיות. אנחנו רוצים שהציבור הפלסטיני ישקול אם הצלחנו או נכשלנו, ואם נכשלנו אז מדוע, כיצד אפשר לשפר את האסטרטגיה שלנו ומה אפשר לקוות להשיג.
    חזון
ההתחלה של הפתרון מבוססת על הכרה הדדית בזכויות ובשוויון על אדמת פלסטין. יש זכויות פלסטיניות שישראל צריכה להכיר בהן, בנוסף להכרה, שאליה כולנו צריכים להגיע, בשוויון בין אנשי הארץ הזאת. אין ארץ מובטחת שאלוהים נתן לעם אחד כדי שייקח אותה מעם אחר, אלא ישנם שני עמים שצריכים ליהנות מהכרה מלאה ושלמה בזכויותיהם.