נאדר ח'טיב
    מהנדס מים
    quote
    "הלוא סוגיית זיהום הסביבה אינה מחכה שתושג הסכמה אזורית וייחתם [הסכם]. בעיית הזיהום הסביבתי הולכת ומחמירה מדי יום ביומו ועוד כמה שנים האדמה הזאת, שעליה אנחנו רבים מאות בשנים, לא תהיה ראויה למגורי אדם"

    רקע

    מקום מגורים: בית לחם נולד/ה ב: בית לחם שנת לידה: 1960 זהות: פלסטיני, הגדה המערבית / רצועת עזה / מזרח ירושלים תחום פעילות: איכות הסביבה אתר: Friends of the Earth Middle East Water and Environmental Development Organization מקום עבודה WEDO (המרכז לפיתוח המים והסביבה), ידידי כדור הארץ המזרח התיכון מראיינת ג'ולין מחלוף תאריך הראיון 2006

    נאדר ח'טיב עוסק בהגנה על משאבי הטבע כבסיס ליציבות ושגשוג במזרח התיכון. בפעילותו מדגיש נאד'ר את נחיצותם של מים נקיים, משאב יקר, ואת העובדה שההגנה על משאב זה מצריכה שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית, הישראלית והירדנית

    • ספר לנו קצת על עצמך ועל איך הגעת לפעילות ב'מרכז לפיתוח המים והסביבה' (WEDO).

      שמי נאדר ח'טיב. נולדתי בבית לחם, ואני בן למשפחת פליטים מ־1948. אני מהנדס ויש לי תואר שני במשאבי מים ולימודי סביבה. הייתי מהנדס מים וביוב ראשי של מחוז בית לחם בשנים 1993-1984 ובשנת 1993 התחלתי לעבוד כיועץ מטעם תוכניות הפיתוח של האו"ם (UNDP) להקמת רשות המים הפלסטינית. עברתי מבית לחם לעזה לפני הפריסה מחדש של ישראל שם, והעבודה שלי התחלקה בין עזה וירושלים. באותה התקופה הייתי חבר בצוותים הטכניים שסייעו למשלחת שהיתה מורכבת מגורמים שונים ועסקה בתוכנית המים הפלסטינית. המשכתי את עבודתי שם עד שהוקמה רשות המים הפלסטינית בשנת 1997. באותה התקופה שבה הייתה תקווה לשלום ולפיתוח הרגשנו שחסרה ההתייחסות לסביבה. כולם דיברו על פיתוח, תיעוש ושגשוג ולא מספיק התעניינו באיכות הסביבה. באותה התקופה התגבש הרעיון להקים ארגון לא־ממשלתי שיעסוק בנושאי איכות הסביבה. כך הקמנו את המרכז לפיתוח המים והסביבה (WEDO). החלטתי להפסיק לעבוד באו"ם וברשות המים הפלסטינית כדי שאוכל להתמקד במרכז. נרשמנו כעמותה בשנת 1998 ומאז אנחנו עוסקים במים ובאיכות הסביבה. בשנת 2001 הפכנו לסניף הפלסטיני של 'ידידי כדור הארץ', ארגון סביבה שמטרותיו ותוכניותיו עולות בקנה אחד עם המטרות שלנו. מאז כל הפעילות שלנו בפלסטין מתקיימת בשם המרכז ובשיתוף ידידי כדור הארץ. הפעילות שלנו מתמקדת בעיקר בבעיות איכות סביבה ומים בפלסטין שאליהן צריך להתייחס באמצעות שיתוף פעולה אזורי.

    • ספר לנו עוד על ידידי כדור הארץ ועל הפעילויות המשותפות עם הארגון.

      ידידי כדור הארץ הוא ארגון לא־ממשלתי שקם בשנת 1994 כתוצאה מהתארגנות משותפת של ארגונים ישראליים, פלסטיניים, ירדניים, ומצריים. מטרת ההתארגנות הייתה לפעול לקידום השלום תוך דגש על איכות הסביבה. ליוויתי את הפעילות שלהם כשעבדתי ברשות המים ושמרתי איתם על קשר, בעיקר באמצעות חברים שלי, עמיתים שלי לשעבר ברשות המים שהיו ממייסדי ההתארגנות. עיקר עבודתם התרכז בבעיות אזוריות משותפות כמו נהר הירדן וים המלח. אלה נושאים סביבתיים שאינם רק בתחום גבולותיה של מדינה אחת. בשנת 2001 המרכז הצטרף אליהם. התמקדנו בסוגיות של איכות הסביבה כמו התעלה המחברת בין הים האדום וים המלח וניסינו לשכנע את UNESCO להכריז על ים המלח אתר מורשת עולמי כדי לשמור עליו מהסכנות הטמונות בגלל הפניית מקורות רבים מנהר הירדן. מאז ראשית שנות ה־60 ישראל מטה 60% מהמים מנהר הירדן למקומות אחרים, בנוסף להשפעה המצטברת של הסכרים בירדן ובסוריה. הפרויקטים האחרים נמצאים במעלה נהר הירדן ומצמצמים מאוד את כמות המים שמגיעים לים המלח. כתוצאה מכך, ים המלח איבד כ־30% משטח הפנים ומפלסו יורד במטר בכל שנה בממוצע. אנחנו מבקשים להשיב חלק ממי הירדן אל ים המלח כדי לשמור עליו. המים שהופנו לחקלאות לא נוצלו היטב ואנחנו מאמינים שאפשר למצוא חלופות. צריך לייצר את התוצרת הלאומית תוך שמירה על הסביבה ולמנוע את נסיגתו של ים המלח. יש לכך השפעות סביבתיות עצומות, לדוגמה, הבולענים שנוצרו לאורך שתי הגדות, המערבית והמזרחית. הסכנות האלה הן מכשול לפיתוח בעתיד באזור. בנוסף, לפלסטינים יש זכויות בתחום המים שטרם מוצו. לפלסטין צריך להיות משקל בתוכניות לפיתוח אזורי והיא צריכה לתבוע את חלקה החוקי במי נהר הירדן. בנוסף לאזור ים המלח, אנחנו פועלים באזור בקעת הירדן באזור שבין ים המלח והכנרת. אנחנו רוצים להפנות את הזרקור לאזור הזה, על עושרו ההיסטורי והמורשת התרבותית. אנחנו מנסים לזכות בהכרה של אונסקו כאתר מורשת עולמי. אזור נהר הירדן חשוב לפלסטינים, לישראלים ולירדנים אבל הוא גם נוגע לכל הנוצרים בעולם, בעיקר בשל אזורי הטבילה שבו. בל נשכח את חשיבותו של ים המלח: הוא המקום הנמוך בעולם ומימיו המלוחים ביותר בעולם. אובדן ים המלח משול לאובדן מורשת עולמית ולכן אנחנו מרכזים את מאמצינו ומפנים את אור הזרקורים אליו כדי שארגונים כמו אונסקו ישיקעו באזור. בסופו של דבר המדינות הן שיקבלו את ההחלטות. אנחנו יכולים להאיר דברים ולהסב את תשומת הלב לבעיות אבל בסופו של דבר, ההחלטות שתתקבלנה צריכות להיות החלטות בדרג הממשלות.

    • האם אתם עוסקים רק במחקר?

      למרות חשיבותו של המחקר, הוא לא מספק לאזרח הפשוט משהו מוחשי. אנחנו משתדלים לספק דברים מוחשיים. את התוכניות אנחנו מבצעים תחת המטריה של המרכז לפיתוח המים והסביבה ובדרך כלל הן נוגעות לתשתיות, מדיניות והרגלי צריכה ויש להן השפעה חיובית על חייו של האזרח הפשוט. יש לנו תוכנית משותפת עם ידידי כדור הארץ ושמה 'מים ושכנות טובה'. במסגרת התוכנית אנחנו עובדים עם 17 קהילות שכנות, שש קהילות פלסטיניות, שבע ישראליות וארבע ירדניות. המכנה המשותף לכל הקהילות האלה הוא מים ובעיות סביבתיות. זה יוצר אצלם עניין משותף לעבוד יחד כיוון שהסביבה חוצה גבולות. בעיות אלה אינן מכירות בגבולות מדיניים ועוברות מתחת לגדר. ולכן קשה לפתור אותן מבלי שהמאמץ יהיה משותף.

    • כיצד משפיע האקלים הפוליטי על הפעילות שלך?

      אנחנו משתדלים שהעבודה שלא תשאר נפרדת מגורמים פוליטיים. העבודה שלנו לא קשורה למצב הפוליטי, אנחנו עובדים כשהמצב מאפשר. הלוא סוגיית זיהום הסביבה אינה מחכה שתושג הסכמה אזורית וייחתם [הסכם]. בעיית הזיהום הסביבתי הולכת ומחמירה מדי יום ביומו ועוד כמה שנים האדמה הזאת, שעליה אנחנו רבים מאות בשנים, לא תהיה ראויה למגורי אדם. הזיהום יגיע כמובן גם למקורות המים וכשזה יקרה, לא תהיה אפשרות לפיתוח והסכסוכים באזור רק יגברו. שימור מקורות המים נחוץ כדי לפתור את הסכסוך הנוכחי וכדי למנוע את התפתחותם של סכסוכים עתידיים על מים. די לנו בסכסוך הקיים. במרכז לפיתוח המים והסביבה ובידידי כדור הארץ כולנו מתנגדים לפעולות אלימות ובראש ובראשונה לכיבוש, ואנחנו מאמינים שהוא המכשול המרכזי לשלום. מכאן שהמשוואה פשוטה: כשיגמר הכיבוש יהיה שלום ובטחון לכולם. אנחנו מקווים שזאת נקודת המוצא של הפוליטיקאים, ובייחוד של ממשלות ישראל לדורותיהן. בלבנון הוכח שכּוח צבאי לא יביא שלום או בטחון ורק באמצעות שלום יהיה בטחון. המכונה הצבאית היא פורענות גדולה עבור כולם ולא תוביל לשלום. אני מקווה שהצד הישראלי למד לקח מהפלישה האחרונה ללבנון, מההרס שנגרם ללבנון ומההרס שנגרם לעם בישראל. אילו הושקעו מיליארדי הדולרים ביוזמות שלום במקום בהרג אנשים והרס הסביבה היינו חיים במזרח תיכון אחר, כפי שאנחנו שואפים שהאזור ייראה ולא כפי שאנשים מסויימים כופים עלינו באמצעות סדר יום [פוליטי] מסויים. בפועל, אילו היו מנצלים את הכספים האלה לטובת האזרחים במזרח התיכון ובסביבה שלהם, אני חושב שהיה שלום אמיתי ומעשי. השלום היה יכול להיות מקור לפיתוח לכולנו והיה מסייע לנו להתגבר על העוני שאנחנו רואים היום.

    • תן לנו דוגמה בבקשה לקשיים שעמם מתמודדות הקהילות שמשתתפות בתוכנית שלכם.

      טול כרם בצד הפלסטיני ועמק חפר בצד הישראלי הן דוגמה לשתי קהילות שכנות. במקרה הזה, הבעיה הסביבתית היא מי שפכים וביוב שמקורם בשכם וטול כרם שזורמים, נשפכים ועוברים מתחת לגדר אל תוך עמק חפר שבתוך הקו הירוק. היו מספר נסיונות קודמים מצד עיריית טול כרם והמועצה האזורית עמק חפר להקמת מתקן טיפול בשפכים. המתקן הוקם במימון גרמני למרות הקשיים שהערימה ישראל, במיוחד במהלך האינתיפאדה הראשונה. הם הערימו קשיים בהוצאת אישורי כניסה לפועלים לאתר ומנעו העברת חומרים. למרבה הצער התפיסה הבטחונית שולטת בסופו של דבר באופן קבלת ההחלטות של המנהיגים הפוליטיים והצבאיים בישראל. הם לא מתייחסים לשיקולים אחרים, הם רואים הכול באופן חד־מימדי, במקום בשלושה מימדים. זה ניכר בשטח. בידידי כדור הארץ קיימנו מספר פגישות עם נציגי הממשל שלנו, והעמיתים שלנו בתל אביב נפגשו עם נציגי הממשל בישראל ועם ממשלת גרמניה עד שהצלחנו להגיע להסכמה והתירו לקבלנים להשלים את השלב הראשון. מובן שישנם פרויקטים נוספים שאנחנו רוצים להשלים. מצד אחד, יש בעיות שהישראלים לא יכולים לפתור לבדם כי מקורן בצד הפלסטיני. מצד שני, גם הפלסטינים לא יכולים לפתור את הבעיות האלה כיוון שהקרקע שעליה הוקם המתקן אינה בבעלותם. מעורבותן של העירייה והמועצה המקומית והלחץ שהן הפעילו על הממשלות הובילו להסכמה. התוכנית נהגתה עוד לפני האינתיפאדה, אבל ברמה בין־אישית. ברגע שהתוכנית הפכה לנושא ציבורי הצליחו ליישם אותה. אנחנו פועלים באזור נוסף - בבאקה אל־ע'רביה ובאקה אל־שרקיה. שם היתה בעיה יסודית באחד הוואדיות. בחורף היו שם שטפונות שגרמו למספר מקרי טביעה ומוות של ילדים. הוואדי הזה משמש מקום לניכוז שפכים וזריקת פסולת. כרגע העיריות דנות באופן העבודה המשותפת כדי לשקם את הוואדי ואולי להפוך את המקום לפארק לעיירות האלה ולכפרים באזור. כמו כן מדברים על הקמת רשת לאיסוף מי הביוב וטיפול בהם. רוב העבודה שלנו נעשית בקרב קהילות קטנות בשולי החברה ולתושבים אין גישה למקבלי ההחלטות ברשות הפלסטינית או לתורמים. באמצעות עבודה משותפת איתם אנחנו הופכים לדוברים שלהם, מעלים את הבעיות בשמם בפני תורמים פוטנציאליים שעשויים להשקיע באזור וזה אכן מה שקרה בפועל. בבאקה אל־שרקיה לא היתה מערכת מים. עכשיו יש להם גם מערכת מים וגם בניין עירייה חדש. במסגרת כל בתי הספר שבהם עבדנו הקמנו גנים אקולוגיים, העברנו הדרכה בנושא צריכה נכונה של מים בכמה קהילות והתקנו מכשירים לחסכון במים על הברזים. העברנו הדרכות על מחזור מי שתייה ושימוש חוזר בהם בהשקיה או בשירותים. במקרים רבים הצלחנו למחזר כמויות גדולות של מי שתייה.

    • כיצד אתם עובדים עם השותפים הישראלים?

      למרות שאנחנו שייכים לארגון אחד, כל ארגון מקומי מקבל את ההחלטות הנוגעות לו. לארגון יש שלושה מנהלים: ישראלי, פלסטיני וירדני. אנחנו נפגשים ומחליטים ביחד על המטרות המשותפות שלנו, אבל בסופו של דבר בפועל ההחלטות נעשות על ידי הצוות המקומי. שלושת הסניפים פועלים עצמאית אבל המטרות שלנו משותפות וכל העת יש תאום באמצעות מפגשים בין החוקרים בשטח, המתאמים והצוות כולו. אנחנו דנים בהתקדמות העבודה, בבעיות ובקשיים, בנוסף לפעילויות משותפות כמו הכשרת צוות ופעילויות המשך בתוכניות. אנחנו גם דנים בתוכניות שאנחנו עורכים לקבוצות שאיתן אין לנו קשרי עבודה ישירים כמו תלמידים, מנהלי בתי ספר וראשי עיריות. אנחנו דנים בדרכים להפגש ובאיזה נסיבות. כל הפעילויות שלנו הן סביבתיות ונוגעות לכולם. כשהקהילות האלה מגלות שהפעילויות משרתות את האינטרסים שלהן זה מדרבן אותן לפעולה. הסביבה משפיעה על חיי היומיום של האזרחים וזה תמריץ לעבודה.

    • אילו מכשולים עומדים בפניכם במסגרת הפעילות?

      הפוליטיקה. הנסיבות הפוליטיות הן מכשול. לדוגמה, בעיית אישורי הכניסה. הצוותים שלנו לא יכולים להיפגש בחופשיות. אם העובדים הירדנים רוצים לבוא לכאן הן צריכים ויזות, וזה תהליך מסובך. אותו הדבר נכון אם אנחנו רוצים לנסוע לירושלים ולהיפגש עם עמיתינו הישראלים, וכשיש סגר זה כמעט בלתי אפשרי. העמיתים הישראלים שלנו משקיעים הרבה בעבודה ורוצים לבוא לבקר בשטחי הרשות הפלסטינית אבל ההגבלות הישראליות שמונעות מפלסטינים להכנס לישראל או לבקר בירושלים מונעות גם מהישראלים מלהיכנס לשטחי הרשות. המכשולים האלה משפיעים על הפעילויות שלנו והופכים אותן לקשות ומתאגרות עוד יותר. אילו היינו פועלים בסביבה קצת פחות מסובכת, היינו יכולים לתמרן בין אנשים רבים ולהרחיב את תחומי הפעילות שלנו. קשה לנוע אפילו בתוך הגדה המערבית. גם אם אנחנו מצליחים להגיע, תמיד מתבזבז המון זמן בדרכים. לכן אנחנו בוחרים תמיד אנשי צוות מקומיים, כדי להמנע מהבעיות והמגבלות שבמעבר במחסומים. לעיתים אנחנו צריכים להיפגש עם כל הצוות וזה מאוד מסובך. יש לנו עמית שחי בעזה ועד היום לא הצלחנו להביא אותו מעזה לגדה. למרבה האירוניה, אני יכול לפגוש את העובד שלי במדינה שלישית. זו האירוניה שבמצב הפוליטי שבו אנו חיים.

    • כיצד משפיעים הבדלים בהשקפות פוליטיות על העבודה בארגון?

      בתוך הארגון כולנו מסכימים על הנושאים העיקריים. אין לנו קשרים או שיתופי פעולה עם התנחלויות או מתנחלים. זה קו אדום שאי אפשר לחצות אותו - לעולם לא נעבוד איתם או נקיים פעילות שקשורה בהם. יש הסכמה פוליטית כלשהי בתוך הארגון, כי אני לא יכול לשתף פעולה עם מישהו שמאמין בכיבוש. איך אפשר לעבוד עם אנשים שאינם מאמינים בזכותי לחיות בשלום, בבטחון ובעצמאות כמוהם? יש הסכמה כללית על הנושאים המרכזיים. ייתכן שיש אנשים שבתוך־תוכם לא מסכימים, אבל בפעילויות שלנו אנחנו מציעים רעיונות לחיים משותפים ולעבודה משותפת. כולנו מתנגדים לגדר, להתקפות הישראליות ולמחסומים ולדיכוי הישראלי באזור.

    • כיצד משפיעה הפוליטיקה הפלסטינית על פעילותכם?

      באחרונה, אפילו המדינות התורמות החלו להתייחס אחרת לפלגים הפלסטיניים השונים והמימון מותנה. ידוע שגם לפני עליית החמאס לשלטון היה מסמך אמריקני עם קרטריונים למניעת תמיכה בטרור והתארגנות נדרשה לעמוד בקרטריונים שלו כדי שיבחנו את בקשתה למימון. לאחר עליית החמאס לשלטון אפילו הוטל עלינו חרם. ציפינו שהמימון לארגונים חברתיים אזרחיים יימשך אבל גם הוא נפסק. סדר היום הפוליטי מדבר על הבחנה בין הפלגים, בתיאוריה, אבל בפועל זה לא קרה וכולנו הוחרמנו והיינו נתונים ללחץ. זה קרה לא רק מהצד האמריקני אלא גם מקורות מימון אחרים השתנו. מתרחש כאן סוג של דיכוי פוליטי שמושפע מגורם אחד שלמעשה שולט בעולם. זה לא צודק ולא הוגן. אנחנו מאמינים בדמוקרטיה ובאמצעותה העם הפלסטיני הביע את רצונו ובחר בדרך מסויימת, לכן צריך לנסות אותה. בחרנו בדמוקרטיה ועלינו לשאת בתוצאות, יהיו מה שיהיו. צריך לזכור שאין מפלגה שיכולה להישאר בשלטון לעד. צריך לאפשר לאנשים לבדוק גישות שונות. זה תהליך בריא שיוצר תחרות בין המפלגות על מי משרת טוב יותר את עמו. סדר היום הפוליטי שהזכרתי גדול מהשפעתו של העם הפלסטיני, ובוודאי שמאיתנו כארגון. אנחנו לא מבחינים בין אנשים על רקע צבע עור או נטייה פוליטית, אנחנו מתייחסים לכולם כאזרחים פלסטינים. אנחנו כארגון לא יכולים להבחין בין אדם לאדם בגלל השיוך המפלגתי שלו. אם היינו פועלים כך זה היה בגדר אסון עבורנו, זה היה מביא לסופה של האמינות שלנו ולסוף עבודתנו. בביקורים ובסדנאות שאנחנו מקיימים אנחנו מנסים להגביל את מספר המשתתפים שבאים מפלגים מסויימים אבל לא נרשה לפוליטיקה להכריע את עבודתנו. אנחנו לא ארגון של הרשות שמסנן אנשים על סמך שיוך פוליטי. מומחה בתחום מסויים באיכות הסביבה מרקע מסויים יכול להעביר מסר מסויים. אני לא יכול לעבוד בעיר מסויימת ולהתעלם ממועצת העיר. העירייה היא כתובת מרכזית בכל עיר, או שמשתפים איתן פעולה או שלא עובדים שם בכלל. כל משרדי הממשלה הפלסטיניים נקבעו על ידי מציאות פוליטית מסויימת באמצעות הליך דמוקרטי שקוף ולכן אני לא יכול להתכחש אליו, בייחוד כפלסטיני. הם הנציגים שלנו, בין אם נרצה או לא נרצה והם משקפים את רצון הרוב. אולי מישהו אחר יכול להכחיש את הלגיטימיות של הנוכחות הזאת בשלטון, אבל בפלסטין אני לא יכול לשלול את החוקיות של רשות שאליה אני משתייך. לנו, כאן בפלסטין, זה קשה.

    • מהי השפעתה של הפעילות שלך בפועל?

      המאמצים שאנחנו עושים הם חלק מהמהלך הפוליטי העיקש על זכויותינו החוקיות. כל החוקים הבינלאומיים מכירים בזכויות שלנו ולא ניתן לוותר עליהן בשום אופן. העבודה שלנו מסייעת אפילו לאזרח הפשוט להיות מודע יותר. בעבודתנו אנחנו עוזרים לאזרחים להתמודד עם האתגרים ולשפר את מצבם ואת חייהם על אדמתם. אנחנו מעלים את המודעות לבעיות סביבתיות ולסכנות הטמונות בהן ומלמדים אנשים כיצד אפשר להתמודד איתן. פן נוסף של העבודה שלנו הוא העבודה מול הרשות הפלסטינית והתורמים. אנחו מנסים לשכנע את המדינות התורמות שאין לנו את הסכומים הדרושים לתוכניות פיתוח תשתיות, ולכן אנחנו זקוקים לתמיכתן. המדינות יכולות להעביר כספים בדרך שהן בוחרות, באמצעות מוסדות האו"ם, מועצות מקומיות או ארגונים לא־ממשלתיים. זה יביא לשיפור בחיי היומיום של אזרחים בשולי החברה. לחקלאים ואזרחים רבים באזורים כפריים אין מספיק מי שתייה ואין דרכים להיפטר ממי שופכין, בעיות שנוגעות לחיי היומיום. אנחנו מדברים על ההשפעות שהצטברו במהלך תקופת הכיבוש, מאז שנת 1967 ועד היום. ההשפעות הצטברו כבר 30 או 40 שנה ואפשר לראות את ההשלכות - בתי הספר, למשל, צפופים וחסר בהם ציוד. אנחנו מתמודדים עם בעיות רציניות והאזרחים מסתכלים עלינו כעל מושיע, לכן אנחנו מוטרדים מזה שאנחנו לא יכולים לענות על הצרכים הבסיסיים שלהם. כרגע, מה שאנחנו עושים זה כמו טיפה בים והצרכים רבים מהיכולת שלנו. אני חושב שאם היינו מצליחים לגייס כספים נוספים היינו זוכים לתמיכה רבה עוד יותר ולשיתוף פעולה מצד התושבים הפלסטינים, שצריכים לראות שיפור בחיי היומיום. כשאנחנו פועלים בקהילות מסויימות, אנחנו משתדלים להתמקד בבית הספר. המשאבים שלנו מוגבלים מאוד, ואנחנו חושבים שכשמשקיעים בבית הספר אנחנו משרתים את כל הקהילה כי בתי הספר שייכים לכולם. אותו דבר נכון לגבי מקורות מים. אנחנו משתדלים לפעול כמה שיותר למען האינטרס של הכלל.

    • כיצד מגיבים אנשים בחברה הפלסטינית כאשר נודע להם שאתם עובדים בשיתוף ישראלים?

      לרוב האנשים אין בעיה. אנשים מן השורה עומדים בתור כדי להשיג אישורי עבודה לעבודה בתוך ישראל או בהתנחלויות, למרות שאצלנו זה שונה ואנחנו מתנגדים לכל צורה של כיבוש ומפעל ההתנחלות. יש אנשים שמתנגדים לעבודה שלנו שמתבצעת עם הישראלים. ייתכן שחלקם מתנגדים בגלל סיבות עקרוניות, אבל זה די נדיר. לעומת זאת, אחרים מתנגדים מתוך אינטסים אישיים. באופן כללי, כשאני עובד על שמירה על איכות הסביבה בפלסטין אני משרת בראש ובראשונה את הפלסטינים. טבעי שיהיו השפעות חיוביות עקיפות גם על הצד השני. כל פעולה של שמירת הסביבה שמבצע צד אחד משפיעה באופן חיובי על שני הצדדים, כפי שגם כל התדרדרות תפגע בשני הצדדים. זיהום אוויר בישראל מגיע לשטחים הפלסטיניים ואם נטפל בזיהום האוויר שמקורו בתל אביב ובחדרה, גם תושבי הגדה המערבית ינשמו אוויר נקי. אנחנו פועלים לפי סדר היום של הפלסטינים. בראש סדר העדיפויות שלי נמצאת השאיפה לשרת את העם שלי ואת הסביבה הפלסטינית. התוכניות שלנו מכוונות ליצור סביבה משותפת ונקייה. אנחנו עובדים בחלק הזה והישראלים משלימים את העבודה שלנו בצד שלהם. כך כולנו פועלים ליצירת מערכת אקולוגית בריאה ומאוזנת.

    • מהו החזון שלך לעתיד כאן?

      הוכח שהפלסטינים הם מודל לדמוקרטיה. הייתה שקיפות רבה בהליך הדמוקרטי ואחוז הצבעה גבוה יותר ממרבית המדינות בעלות מסורת דמוקרטית ולמרות זאת, תוצאות הבחירות לא מצאו חן בעיני חלק מהמדינות, והייתה לכך השפעה שלילית על העם הפלסטיני. למרות זאת, אנחנו ממשיכים לתמוך בדמוקרטיה ובחופש הביטוי בלי קשר לתוצאות הבחירות. הבחירות קשורות להליך דמוקרטי ומתרחשות אחת ל-4 שנים והבחירות הן זכותו של העם לנסות הנהגה אחרת. אנחנו מתנגדים לשלטון של מפלגת יחיד ותומכים בפלורליזם פוליטי אבל במסגרת רשות אחת. אנחנו תומכים בהצעות שונות לשינוי אבל מתעקשים על חוק וסדר ועל כבודם של האזרחים בלי קשר לשיוך פוליטי. אנחנו כפלסטינים שואפים לפעול תחת חסות לאומית אחת, ובה פלורליזם פוליטי הוא תהליך בריא שמטרתו לתת את הטוב ביותר לעם הפלסטיני ולא דיכוי פלג זה או אחר. אנחנו שואפים לחיות כמו שחיים אזרחי שאר המדינות בעולם, וכמו הישראלים אנחנו רוצים ליהנות מחופש בתוך גבולותינו. למרות הבעיות והקשיים, הדרישות המינימליות שלנו הן החרויות שלהן זוכים אנשים בישראל. אנחנו רוצים להרגיש בטוחים בבתינו ובחיינו. אנחנו רוצים להרגיש בטוחים כשילדים יוצאים מהבית, שהם יחזרו בריאים ושלמים. אנחנו לא רוצים דברים שונים משאר עמי העולם המתורבתים והדמוקרטים. צריך להיות צדק, וכולם יקבלו את זכויותיהם החוקיות ויחיו בסביבה טובה יותר. כשיש לך משהו להפסיד אתה נאחז בו, אבל בשנים האחרונות רוב הפלסטינים מרגישים שאין משמעות לחייהם. אפילו בבית הם יכולים להיות קורבן להפצצה או הפגזה. אנחנו תובעים את זכותנו לחיות כשאר העמים בעולם, לא יותר.

    • מהו מקור הסכסוך בעיניך?

      שלום ובטחון צריכים להיות לכולם. זה בלתי אפשר שצד אחד יהנה משלום ומבטחון בעוד הצד השני יישאר עשוק. המשוואה פשוטה: הכיבוש גורם לסכסוך ולהמשכו. סיום הכיבוש משמעותו סוף הסכסוך וסוף לחוסר היציבות.

    • מהן הציפיות שלך לעתיד?

      הרי אנחנו פועלים להגן על ציפורים ועל בעלי חיים, לכן מובן מאליו שחייהם של בני אדם הם הדבר היקר ביותר על פני האדמה. אנחנו מנסים להיות אופטימים לגבי העתיד אבל לא יהיה שלום בצל הכיבוש. השלום יבוא כשישיבו את הזכויות לבעליהן באזור, ובראשם העם הפלסטיני. לדעתי הבעיה הפלסטינית היא הבעיה המרכזית באזור ואפילו בעולם כולו ופתרונה יביא לפתרון בעיות עולמיות רבות ובוודאי יפתור את הבעיות במזרח התיכון. אם ייפתר הסכסוך הישראלי־פלסטיני והכיבוש יגיע לסיומו, זה יפתור הרבה מהאי יציבות באזור.

    • מה נדרש כדי שיגיע שלב שבו ייגמר הכיבוש?

      היה רגע שבו יאסר ערפאת, עליו השלום, ויצחק רבין, שהיה איש צבא, הבינו שכוח צבאי לא יביא שלום לעמים. שני הצדדים היו מוכנים לוויתורים. התהליך הזה זקוק למנהיג אמיץ שמודע וחכם ויכול להיות כן עם העם שלו ומאמין בתהליך הזה. אם ההנהגה נוקטת מדיניות ברורה ומעודדת במסגרת תהליך השלום ומיישמת את ההסכמות בשלבים, והעם מרגיש שישנו שיפור בחיי היומיום שלו, אנשים מיד יתלכדו ויתמכו בהנהגה. התהליך הזה דורש קבלת החלטות אמיצות, בייחוד בצד הישראלי. הצד הישראלי מחזיק במפתחות לפתרון וגם להמשך הסכסוך כי הוא זה שכובש את האדמה הערבית ולא ההפך. ההחלטות תלויות בראש ובראשונה בממשלה הישראלית וגם בעם הישראלי. ישראל אמורה להיות חברה דמוקרטית ועליה להפעיל לחצים על הממשלה שלה, בייחוד לאור החוויות במלחמה האחרונה בלבנון כשהצבא שלהם לא סיפק להם בטחון או שלום. אני חושב שאפשר לראות בזה נקודת מפנה משמעותית.

    • יש משהו שאתה רוצה להוסיף?

      אילו כל המשאבים שאנחנו משקיעים בלהרוג אחד את השני ובלהרוס את הסביבה היו מושקעים בפיתוח, היינו נהנים ממדינה משגשגת. בואו נלמד ממדינות אירופה, שאחרי מלחמת העולם השנייה פעלו במשותף להקמת כלכלה משותפת כאילו היו מדינה אחת. בואו נעבוד ונפתח את הגבולות, נהפוך אותם לגבולות דמיוניים שמסומנים רק על גבי המפות. שיהיה חופש תנועה, שיתוף פעולה והסכמה שצריך לשרת את האיזור כמכלול, להתעלות מעל הגבולות של פלסטין, ירדן וישראל ולהתייחס באופן מעשי לאיזור למען עתיד טוב יותר. בואו נחשוב על ילדינו - פלסטינים וישראלים - כדי שנוכל לספק להם עתיד מפואר ושקט במקום מלחמות וסכסוך. בואו נביט קדימה באופטימיות ונהיה מעשיים, נהיה אמיצים ונאמר את האמת ונתבע עתיד שישרת את כולנו.