חיים פלדמן
    חקלאי
    quote
    "אני מציע ללמוד ערבית, להיפגש, להתחבר לגידולי הבַּלַדִי של הארץ, של האזור הזה. אפשר להיפגש, יש קבוצות. יש אותי ויש עוד מיליון כמוני. כאן באמת עושים שלום"

    רקע

    מקום מגורים: חווה ואדם, חווה אקולוגית מודיעין נולד/ה ב: תל אביב שנת לידה: 1974 זהות: ישראלי, יהודי תחום פעילות: חינוך איכות הסביבה אתר: The Hava & Adam Ecological Farm מקום עבודה חווה ואדם, חווה אקולוגית מודיעין מראיינת ליאורה גל תאריך הראיון 2008

    חיים פלדמן עוסק בחקלאות "ביו-פלחה", שיטה מקיימת המשלבת יסודות מהחקלאות המקומית המסורתית, ב"חווה ואדם" סמוך למודיעין. במסגרת עבודתו, הוא מנחה סדנאות להכרת השיטה שכוללות עבודה מעשית עם חקלאים פלסטינים. חיים רואה בעבודה חקלאית משותפת אמצעי להפגנת סולידאריות נגד גדר ההפרדה ולביסוס מערכות יחסים בין ישראלים ופלסטינים

    • ספר לי קצת על עצמך.

      שמי חיים. נולדתי בתל-אביב ואני חי ועובד כאן, ב"חווה ואדם", ליד מודיעין. חווה ואדם היא חווה חקלאית אקולוגית ששמה דגש על עבודה עצמית, על חינוך אישי וחינוך לילדים ולנוער. התפיסה שלנו היא תפיסה סביבתית שהיא גם אנושית, והשילוב הזה מאוד חשוב מבחינה חברתית. בזכות אימא שלי ובגלל שהשתניתי ונמשכתי לכיוון הזה למדתי במכון הערבה ומאוד אהבתי את תחום האקולוגיה הכללית. לא מזמן התחלתי לעסוק בחקלאות סביבתית ואז התחלתי לרכז קורס שנקרא "ביו-פלחה". את החקלאות הסביבתית שילבתי עם פעילות נגד הגדר ובעד שלום. כשהייתי מעורב בפעילות נגד הגדר חטפנו מכות מהמג"בניקים בגדול. הפעילות נגד הגדר הייתה פעילות של סולידאריות עם ציבור שאיבד המון שטחים בגדה בגלל גדר ההפרדה, שלא ממש עוברת בתוואי גבולות 67' ולקחה המון שטחים מפלסטינים - הפגנת סולידאריות עם המאבק הזה נגד האפליה שנוצרה כתוצאה מהקמת הגדר.

    • האם המאבק נגד הגדר הוא מבחינתך מאבק חקלאי?

      בהתחלה לא. אלה היו פשוט הפגנות לשם ההפגנה והיו המון עימותים עם הצבא. לא היכרתי כמעט את האנשים שהפגנתי איתם והרגשתי שמשהו חסר. התחלתי להתחבר עם חקלאים פלסטינים, פלאחים. אני מדבר קצת ערבית ומצאתי מסגרות אחרות, למשל תעאיוש, שם יש המון פעילות עם חקלאים. בארבע-חמש השנים האחרונות הצטרפתי לפעילויות פחות הפגנתיות.

    • ספר לי בבקשה על הפעילות החקלאית-פוליטית.

      מבחינת אקולוגיה כללית ומבחינה אנושית, חומות הן דבר בעייתי. גדרות שמטרתן להפריד בין שתי אוכלוסיות בצורה כל כך קשה, לא יעזרו. גדרות לא תורמות לתהליך של הרמוניה או פוריות אנושית. אפשר לגלות את זה גם בחקלאות. עזרנו לחקלאים לזרוע בסתיו כדי שמתנחלים לא יציקו להם, עזרנו במסיק הזיתים ובקטיף, למשל בג'יוס, כי החקלאים לא מקבלים מספיק היתרי כניסה לאדמות שלהם. בפעילות בכפר בודרוס פגשתי משפחה ונוצר בינינו קשר שהמשיך. מדובר במשפחה שאיבדה את השטחים שלה, בערך 40 דונם, כולל עצי זית. הכול נלקח ולא נשארה להם שום פרנסה כי האבא קיבל מכות בגב ונשבר לו דיסק. אחרי עשרים שנה שהוא עבד בישראל - הוא דיבר עברית מצוינת - פתאום בא הניתוק הזה, פתאום, כמו מכה. זה מקרה מאוד עצוב, יש להם 15 ילדים במשפחה ומה שנשאר להם זו גינה קטנה של בערך שליש דונם. באתי לראות את השטח והצעתי שנוכל לעשות שם מה שנקרא 'גינון אקולוגי אינטנסיבי' בשילוב עם שיטות הפלחה ועם זרעים מקומיים, גידולים מקומיים. מצאנו שיטה משולבת והתחלנו לקיים סדנאות בגינה עצמה, בבודרוס. באו המון אנשים. ערכנו שבעה מפגשים, שבמהלכם לומדים את יסודות החקלאות האקולוגית לפי תפיסת הביו-פלחה. למעשה זו היכרות עם האנשים ועם הכפר. קודם כול לומדים על המצב האקולוגי הכללי בעולם, מבחינת מזון וזרעים למשל. גינון אקולוגי הוא שיטה שמכסה לא רק את הפלחה אלא את שלל שיטות החקלאות המקיימת. במפגשים, כשעבדנו יחד וגילינו אחד את השני, הגענו לתוצאות מאוד יפות. בנוסף, העזרה למשפחה הייתה מצוינת. בכל מפגש אנשים הביאו כסף לבודרוס וקנו תוצרת וההכנסות הלכו ישר למשפחה. הקרקע והגידולים שם הלכו והשתבחו וכיום התוצרת מהגינה מספיקה לא רק למשפחה אלא גם למכירה, וזו תוצרת משטח כל כך קטן. אני חושב שכיום מגדלים על השטח הזה פי ארבעה ממה שגידלו פעם, וכמעט בלי לבזבז מים. יש גם מערכת מים אפורים שמגיעים גם מהשכנים, עושים קומפוסט, משתמשים בחיפויים, מנביטים, כל אלה שיטות שלא היו בפלחה. מבחינת שיטות פלחה, משתמשים בזרעים מקומיים מהכפר, חורשים עם חמור, ושיטות כאלה באמת יוצרות שינוי. ביו-פלחה היא שילוב של השיטות האחרות, השיטות האקולוגיות-אינטנסיביות והשיטה המקומית.

    • מהי מטרת סדנאות הביו-פלחה?

      מטרת הסדנאות היא קודם כול לפגוש אנשים ולהזמין אנשים - פעילים, לא פעילים, כל מי שרוצה – כדי ללמוד איך לגדל מזון בצורה מקיימת ובלי הרבה תשומות. בסדנה מכירים את החקלאים המקומיים, את החקלאות המקומית, את האנשים שמעבר לגדר. המטרה היא ליצור שלום דרך מזון וחקלאות. אני מצפה שמשתתף ישראלי יכיר פלסטינים, שיהיו לו חברים מהצד השני, שהוא יגדל ירקות בבית, ישמר זנים מקומיים ויפיץ אותם. אני מצפה גם שהמשתתפים יפיצו את התפיסה של גידול אינטנסיבי מקיים לא רק בישראל או בפלסטין אלא בכל העולם, בכל מקום שיש צורך בגלל מצוקה, רעב או בעיות הומניטאריות. הביו-פלחה היא גל שכבר קיים ולא משהו שהמצאתי, בהמון מקומות נערכים מפגשים כאלה, בשמות אחרים.

    • מהם האתגרים בפעילות ביו-פלחה משותפת?

      קודם כול, התרבות הערבית-פלסטינית המסורתית היא תרבות שונה. האתגרים הם להתגבר על משברים כמו דברים נפשעים שהמדינה שאתה בא ממנה עושה פתאום, ולהיפך. גם בצד הפלסטיני יש גורמים שעושים דברים נפשעים נגד ישראל. איך מתעלים מעל אלה ויוצרים מסלול של הידברות וחיבור? מה שהוכח זה שהאדמה עושה זאת. העבודה המקיימת עם מזון ואדמה נותנת את הפתרונות האלה.

    • תן לי בבקשה דוגמא לקושי ופתרון.

      אני חושב שבאחד מהקורסים של ביו-פלחה היה מה שנקרא פיגוע ואנחנו היינו בבודרוס, ביחד. היינו דוגמא לחיים משותפים, התעלינו מעל זה. במפגש אחר קרה משהו מאוד מאוד קשה שישראל עשתה, אני חושב שהיא הפציצה בלבנון או בעזה ונהרגה משפחה. אנחנו היינו שם ביחד. לאחמד, השותף שלי, היה קשה ולנו היה קשה. אבל כשאנחנו ביחד, זו הברכה.

    • האם יש מגבלות פיזיות שמשפיעות על הפעילות המשותפת?

      עכשיו קצת קשה לעבור בגלל המחסום. גם בכפר, לאנשים לא היה כל כך קל לקבל את העובדה שבאים אנשים מבחוץ. לכן הקורס עבר לכאן, לחווה ואדם, ואנחנו עובדים גם בכפרים אחרים. אני חושב שזו הייתה צרות עין מבחינת הכפר. הם רצו שנעבור אצל כל המשפחות אבל לא יכולנו, אז הם אמרו, "עדיף שלא תבואו". הם ראו שהמשפחה שעבדנו איתה מאוד נהנית לכאורה, למרות שהיא הייתה במצב קשה, כי הגיעו כל יום שישי ישראלים ופעילים בינלאומיים. אז הם אמרו, "לא. אם זה לא לכולם אז כדאי שתפסיקו". אז הפסקנו, אבל אנחנו ממשיכים את העבודה עם המשפחה עצמה. ראש המשפחה מגיע לכאן והוא גם מקבל דרכנו משכורת. אנחנו מקיימים את קורס הביו-פלחה כאן ובכפרים אחרים, בוואלג'ה - ליד ירושלים, ביאנון ובג'יוס. בוואלג'ה אנחנו עושים פעילות וסדנאות וגם אוכל - יושבים ומדברים. לחקלאי שם קוראים עבד, הוא הזמין אותי, באתי לעזור לו בעבודה שלו שם ואנחנו ממשיכים לקיים איתו מפגשים. אנחנו עובדים גם ביאנון, כפר קטן ליד שכם, שם אנשים סובלים מהתנכלויות של אנשים מההתנחלות איתמר. בגלל שלקחו לאנשי יאנון את שדות המרעה, נשארו להם רק גינות קטנות לגדל ירקות, אז אנחנו עושים את הגינות.

    • את מי אתה רוצה לחבר באמצעות ביו-פלחה?

      קודם כול, חשוב לנו שיבואו אנשים לחווה ואדם ויראו מה קורה כאן. רוב הסדנאות מתקיימות כאן וחלק הן סדנאות של יומיים בכפרים. מתוך התוכנית המלאה, ארבעה שיעורים מתקיימים כאן בחווה ואדם. חשוב לי שיבואו אנשים מכל הקשת, סטודנטים, מבוגרים, ישראלים, בינלאומיים, ויתחילו להתחבר, קודם כול לנושא גידול המזון, אחר-כך לנושא האקולוגי וכמובן לשאלה איך אנחנו יכולים לחיות בצורה יותר מקיימת בדורות הבאים.

    • אם אני מבינה נכון, אתם פונים בעיקר לישראלים.

      אנחנו פונים גם לפלסטינים ישראלים, למרות שבינתיים זה עוד לא קרה, אבל היו עד עכשיו רק ארבעה מפגשים. בינתיים אני פונה לישראלים. ברגע שאנחנו נפגשים בכפרים מגיעים אנשים מהכפר, כך שכמעט תמיד אנשים עובדים ביחד. יכול להיות שיהיה קורס דומה שמיועד לפלסטינים. למשל, אחמד עוואד, שאיתו אני עובד, מעביר את הידע לאנשים שהוא מכיר אבל לא במסגרת קורס. בגלל שאני חי כאן, בחווה ואדם, אני עושה קורס מסודר כדי שאנשים יבואו וילמדו ויעברו את כל השלבים.

    • מה אתה צריך מהשותפים הפלסטינים שלך כדי שתעבדו יחד?

      אני חושב שקודם כול צריך שפה. זה אומר שאני אדע לדבר ערבית ברמה טובה ושהם יידעו לדבר קצת עברית. גם אנגלית יכולה להיות שפה לא רעה. שנית, עניין בחקלאות, בגידול מזון. ושלישית, אמונה בדרך המקיימת, כי כשנכנסים לתחום החקלאות מגלים לצערי תופעות כמו חקלאים שמשתמשים בחומרי הדברה או בחומרי דישון כימו-סינתטיים, לפעמים בלית ברירה. צריכה להיות נכונות ללכת בדרך הטובה והישנה, כמו שאומרים. אני הרי לא נמצא שם כל הזמן ואני צריך לדעת שלא ישתמשו פתאום בחומרי הדברה או דשן סינתטיים. צריך אמון גם בעניין הזה ובינתיים היה לי ניסיון טוב. עבדתי עם חקלאי שלא רק שלא השתמש בדשן ובחומרי הדברה סינתטיים אלא הוא גם המציא חומרי הדברה מקיימים מחומרים מקומיים כדי לא להילחם עם מזיקים שונים או עשבים אלא לעבוד ביחד איתם. אז דווקא היה לי ניסיון טוב.

    • האם משהו השתנה בך בעקבות הפעילות?

      קודם כול, אני חושב שהתבגרתי בנוגע ליחסים עם בני אדם. שנית, בנושא הסכסוך, התחלתי להסתכל עליו בצורה אחרת כי באמת שמעתי צד שני. הייתה לי עוינות מאוד גדולה לישראל ובמפגשים עם פלסטינים, הם סיפרו לי על עוולות הממשל הפלסטיני בנושאים חיוניים לקיום ואיך דווקא להיפך, הממשל הישראלי עוזר, אפילו מתנחלים. זה קצת איזן אותי. האמת תמיד הפכפכה. לכן חשוב להסתכל בעיניים נכוחות ולא דרך משקפיים, ולא לקבוע זה רע וזה טוב. החכמתי ואני מתנהג אחרת.

    • מדוע היית עוין כלפי ישראל?

      הייתי בתנועת "אומץ לסרב" וישבתי פעמיים בכלא הצבאי. התנגדתי לכל מה שישראל עושה וממש פיתחתי עוינות לתרבות וזה הוביל אותי למקום לא טוב ולא בריא בכלל. הסתכלתי על החקלאים הפלסטינים ולמרות שהם חווים את כל הדברים האלה אין להם כמעט שנאה. הם גם אומרים לי בַּפָּנים, "מה זה יעזור לי? שנאה רק תוריד אותי למטה". הם אומרים את זה והם עוברים דברים הרבה יותר קשים ממה שאנחנו כאן עוברים, אז למה שלי תהיה שנאה בלב? אני צריך דווקא לקחת דוגמא ולחיות בצורה מאוזנת. האיפוק שלהם והסבלנות באמת ראויים לשמם. לדוגמא, בסרט שצילמנו בבודרוס על הביו-פלחה דיברנו עם אחמד והוא אמר, "איך השנאה תעזור לי? שברו לי את הגב, אני לא יכול לעבוד. לקחו לי את האדמות. אבל אם אני אשנא זה ישבור אותי לגמרי. אז אני עובד עם החברים שלי, גם ישראלים". אני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים.

    • אני מנסה להבין איך הגעת לפעילות משותפת. מה גרם לך להיות פעיל?

      קודם כול, בזכות אמא שלי, שהיא אישה טובה שעברה הרבה תלאות אבל היא ממשיכה לעבוד והיא ממשיכה להיות תמיד ממוקדת ולא נותנת לדברים פנימיים להוריד אותה שאולהּ. אז קודם כול בגללה. אני חושב שאחד הדברים החשובים שקרו בי הם המפגשים, לדבר עם אנשים שחיים בצורה מקיימת כבר אלפי שנים. זה קרה בעקבות מפגשים, עבודה עם ארגונים, עבודה עם חברים שלי שהפגישו אותי עם המציאות כאן. חברה טובה, ליילה מוסינזון, שעושה עבודה מאוד יפה ומאוד מבורכת בנושאים הומניטאריים, הפגישה אותי עם אנשים. כשאתה נפגש אישית עם המציאות, דברים נפתחים בפניך. אתה כבר לא בא לבקר בתור ארגון אלא אתה בא לבקר כחבר משפחה ואז הדברים נראים אחרת. בנוסף, אני מודה, אני מנסה להעביר לאנשים בצד השני שהם צריכים לעבור שינוי בגישה לחקלאות. כמובן שאני מעביר את זה גם בצד שלנו, בקורס הביו-פלחה. אצלנו מדובר באנשים שמעולם לא ראו משפחה פלסטינית ולא מכירים את הצרות היומיומיות שלהם. בשני הצדדים אני מנסה להביא לשינוי. זה מתחיל מהתייחסות אחרת למזון, וממנה אולי גם למשפחה ולדברים פוליטיים, וזה מתחיל גם מכך שלא מניחים לדברים. נכון, זו תרבות אחרת אבל לדעתי לנו כישראלים יש השפעה חשובה בנושא הזה. אני לא רוצה להישמע כאילו אני מזלזל בפרויקטים של דו-שיח שבהם באים ונפגשים ורק מדברים, אבל אני חושב שיש טיפה מעבר לזה. בפרויקטים החקלאיים המקיימים יוצרים חיבור ממקור אחר שיש בו אנרגיה אחרת. ברגע שמחברים בין האדמה והצמחים לבין המזון זה אחרת. אפשר גם לשלב עבודה עם דו-שיח, כמו שאנחנו עושים בוואלג'ה. אנחנו עובדים בחקלאות ואחר כך שומעים מוסיקה ביחד ומדברים. אני חושב שצריך לשלב.

    • איך יכולים ישראלים שאינם חקלאים ולומדים על ביו-פלחה ליישם או להביא לידי ביטוי את השיטות האלה?

      את שואלת איך אנחנו יכולים להביא את השיטה לידי ביטוי בישראל? צריך להבין שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד מפוארת אבל באותה שעה מאוד מסוכנת מבחינת המזון ודרכי גידול מזון. דוגמא פשוטה שמשקפת את העוולות ואת הבעיות היא כשאתה הולך לסופר ואתה מוצא תוצרת שאתה לא יודע בכלל מאיפה היא. מי הועיד לנו לאכול את התוצרת הזאת? למה אני לא יכול לקנות מחקלאי פלסטיני, למשל? בכל מקרה זו יכולה להיות התפכחות די רצינית. אז קודם כול, יש את עניין המזון ומה אני אוכל. אני חושב שביו-פלחה היא דרך שבה אנשים מסתכלים אחרת על המקום שהם נמצאים בו ופתאום מגלים שהם לא לבד. הם לא על אי נידח, יש מסביב אנשים שעבדו ועובדים את הקרקע, אנשים שיש להם שיטות, חלקן מוצלחות וחלק פחות מוצלחות. קודם כול זה אומר להיפתח לאזור, ואני חושב שזה אחד הדברים החשובים ביותר. מי שרוצה יכול לגדל מזון ממש בתוך הבית ובגינה, וזה מבורך. אפשר לעשות את זה בשיתוף עם השכנים ואני חושב שגם זה מאוד מבורך. לא חסרים דרכים ופרויקטים וארגונים, לא רק בישראל-פלסטין אלא בכל העולם. ביו-פלחה מאפשרת בחינה אחרת של מקורות המזון, מבט על קיימוּת, על אקולוגיה פנימית וכלל עולמית. הבחינה הזאת יכולה להוביל להרבה דברים מקיימים, הרמוניים.

    • האם נתקלת בדעות קדומות בפעילות שלך?

      היו קצת דעות קדומות. רוב האנשים שפגשתי, גם הם היו פעילים אז אצלם לא היו הרבה דעות קדומות. אבל גם מהצד הפלסטיני היו דעות קדומות, כמו למשל שיהודים כבר לא יודעים לעבד את האדמה.

    • איך אנשים מסביבך מגיבים לפעילות שלך?

      אני שומע המון דברים חיוביים, יש המון הדים חיוביים. קודם כול, מגיעים אנשים לקורס, לא הרבה אמנם, אבל יש קבוצות של שישה-שבעה אנשים וכל מי שמגיע לומד המון. בביקור האחרון שלנו ביאנון אנשים מהקורס התחברו ויצרו קבוצת מזון אורגני, והתחילו לקנות מהחלקאים ביאנון. מדי פעם אנחנו גם מבקרים, מביאים בגדים, צמחים, זרעים. כמו שאמרתי קודם, המפגש הזה עם האנשים, הפלאחים, עושה משהו.

    • האם יש פתרון בעיניך?

      בטח. קודם כול שישראל תזנח את ההי-טק, כמעט לגמרי, תצמצם את הצבא, תבטל את חוק השבות. אני חושב שישראל צריכה לחזור לחקלאות, כמו שהיא הייתה פעם, רק הפעם עם דגש מאוד חזק על איכות הסביבה ועל בינלאומיות. צריך להפוך את המקום הזה למקום של שלום ליהודים, נוצרים ומוסלמים. ברגע שנעשה את זה, זה יהיה מקום מאוד נעים. אבל זה לא פתרון קל. יקרו דברים לא קלים. זה בהחלט יכול להיות מקום נעים וכיפי שאפשר לגדל בו ילדים, מקום מעניין וחשוב. אנשים ידברו ערבית ועברית ואנגלית. לדעתי זה פתרון. אני בעד לצמצם את העירוניות, או לפחות להפיח חיים בתוך העירוניות, כלומר לגדל מזון גם בתוך הערים. צריך לנטוע מטעים בערים ולשתול בהן גינות ירק. העירוניוּת, כשהיא מוגזמת, מאוד בעייתית.

    • האם יש גם תגובות שליליות?

      אומרים לי שזה לא מספיק. גם בצד הפלסטיני אומרים "עוד, עוד, תבוא עוד, תבוא לפה, תבוא לפה...". ואין זמן, כי אני צריך לעבוד כאן, בחווה ואדם. בצד הפלסטיני אני מקבל תגובות של "בוא תעשה איתנו עוד", ובצד הישראלי אני שומע "כן, אנחנו רוצים ללמוד". וזה מצוין וזה הולך טוב כך שלא קיבלתי תגובות שליליות. קשה לאנשים לסווג את הפעילות הזאת. למשל, המתנחלים באיתמר רואים אותנו עובדים עם אנשי יאנון והם לא יודעים איך להתנהג. מה, אנחנו מגדלים איתם חצילים? מה אנחנו כבר עושים? קשה להם לעכל את זה.

    • היו לכם עימותים עם מתנחלים?

      בכלל לא, גם לא עם הצבא, וזה בזכות אופי הפעילות. נסי לחשוב על זה. אנחנו עובדים בשדה. אין בקבוקי תבערה, זה אחרת לגמרי, והמתנחלים לא מבינים את זה. מה אתם עושים ביחד? מה שמעניין הוא שאנחנו פורצים את האיבה דרך האדמה כי זה כל כך פשוט. זה פשוט אבל גם בונה, מקיים ופורה.

    • מה החזון שלך לאזור כאן?

      אני מקווה מאוד שנוכל לפתח המון חיבורים וקישורים, אם בביו-פלחה ואם בחקלאות אחרת או בפרויקטים אקולוגיים. יש עכשיו פרויקט נהדר של ארנון גורן בכפר אום אל ריחן; בעזרת "ידידי כדור הארץ" בונים מערכת טיהור מים. אותו דבר קורה בסחנין, גם על ידי יהודים וערבים. זה הכול קשור לאיכות הסביבה, לבסיס.

    • אילו יכולת לחזור ולשנות משהו בפעילות, מה היית משנה? אילו לקחים למדת?

      אולי הייתי מתחיל לעבוד עם עוד כמה משפחות בבודרוס, גם אם זה היה קשה. אילו היינו עובדים אפילו עם עוד משפחה אחת זה היה מעיד על האכפתיות שלנו כלפי אנשי הכפר. ממש חבל לי שאני לא יכול לעשות את המפגשים שם. אולי בעתיד נוכל. הייתי משנה את זה. וגם, אם הייתי בא עם יותר ערבית זה היה לדעתי אפילו יותר טוב. הערבית שלי טובה אבל לא הכי טובה.

    • על מה הסכסוך הזה לדעתך?

      רגע, בשביל שאלה כזאת צריך לשבת. לדעתי, הסכסוך היה צריך לקרות, לצערי. ישראל בשלב כל כך צעיר שהיא לא יודעת אפילו מי היא בכלל. פלסטין לא יודעת מי היא בכלל פלסטין. אולי היא חלק מישראל, אולי היא אוטונומיה? ישראל עדיין מתחברת מאוד למיליטריזציה ולעובדה שכולם רודפים אותנו. אפשר להגיד שגם הפלסטינים ראו את זה והושפעו מזה. המאבק בישראל על הלאומיות כל כך חזק שהוא השפיע על המאבק הלאומי הפלסטיני. לדעתי, לא היה מנוס מההתנגשות הזאת בגלל הצמיחה של התרבויות שכאן בשטח הזה במאה האחרונה. זה תהליך שחייב להוביל גם לדברים שייצרו שינוי, גם בישראל וגם בפלסטין. יש בזה גם משהו לטובה מבחינת היחסים אבל זה ייקח זמן.

    • אמרת שבמסגרת פתרון כאן, על ישראל לזנוח את ההי-טק. מדוע?

      אני מורה ואני רואה ילדים שלא יודעים אפילו מה זה צמח. הם לא יודעים איפה הוא צומח, מה הוא אוכל, איזה אויר הוא נושם, והם פוחדים לגעת באדמה. אבל אין להם שום בעיה לתקתק ולדבר בפלאפון, שהוא מזהם ומקרין. ילדים כאן יודעים לתקתק הכול במחשב כבר בכיתה א' וזו בעיה. כשילד לא יודע להכין אוכל - מילא לגדל אותו - למה הוא מתפתח? הוא תלוש, והתלישות הזאת מתבטאת בתלישות פנימית שתוביל גם לתלישות משפחתית וקהילתית, ובטוח שגם לתלישות מהשכנים. כשאתה קרוב לאדמה אתה קודם כול יותר צנוע, זה דבר ראשון. בהי-טק אתה לא צנוע בכלל, אתה במקום מאוד רם, אתה שולט על העולם. לכן, בואו נשים את ההי-טק במקום הראוי, במקום של אנשים חכמים שיש להם דברים מדהימים שיכולים לשפר את החיים. אבל בואו נתעל את הדברים האלה לצרכים חיוביים. היום הכיוון של ישראל הוא הי-טק, כאילו שזה העתיד, שהעתיד הוא במספרים ובמחשבים וברובוטים. אבל אין לנו כמעט מים פה; עוד מעט נגמר הנפט; יש לנו כאן בעיה עם הפלסטינים; יש בעיה סביבתית קשה מאוד של זיהום ופסולת, אבל כולם בקטע של הי-טק, שזו מין אשליה. אתמול הדרכתי קבוצה - קצרנו והילדים כמעט שלא רצו להיכנס לשדה. הם פחדו להיכנס לשדה ולהשתתף בקציר. הם פחדו מהחיפושיות, פחדו מהעשב, לא רצו לנגוע, ובעיני זה סימן רע.

    • מהו שלום מבחינתך?

      מבחינתי, שלום הוא פנימי. שלום אני עושה עם המקום שאני חי בו, עם האדמה. שלום זה סוג של איזון, שהוא לאו דווקא הכי טוב. אמנם יש בעיות, אבל אין פחד ממלחמה או מפגיעה רצינית או מהרס. אמנם יהיו בעיות וסכסוכים, אבל הם לא יהיו אלימים. זה שלום - מקום מאוזן, נעים, שאתה חוזר אליו ומקבל ממנו השראה. המקום הזה, או השלום, חייב להיות מחובר לא רק לאדם אלא גם לצמחים ולאדמה, כי הם נותנים לנו כוחות להתקיים. ואגב, בגלל זה במפגשים של ישראלים ופלסטינים שנערכים בתוך חדרים, במקומות סגורים עם מזגנים, האנרגיה לא טובה. אי אפשר בכלל להשוות מפגשים כאלה עם המפגשים בחוץ!

    • אתה חושב שתזכה לראות את החזון שדיברת עליו מתממש בחייך?

      אין לי מושג. אני אשמח מאוד אם הדברים הקטנים שאני עושה יצליחו, בתוך עצמי ובתוך מה שאני עושה בקנה מידה קטן. זהו. אני לא יודע מה יהיה. אגב, הדברים הקטנים שאני מנסה לעשות בקורס הזה ועם עצמי ועם היחסים עם השכנים שלנו הם לא קלים. אני מקווה שיהיה בסדר, שההישגים יגדלו ויהיו יפים ופוריים.

    • מה יכולים אנשים כאן ובחו"ל לעשות כדי לשפר את המצב כאן?

      אני רוצה לציין גם מה לא לעשות כי זה חשוב. למשל, אני לא הולך להיות חלק מהצבא עכשיו, למרות שהייתי חייל קרבי, לוחם. אבל כמו שדברים מתנהלים עכשיו, אין לי מה לחפש בגוף הזה. זו דוגמא מה לא לעשות. לא לקנות דברים מסוימים, בטח לא תוצרת של מתנחלים. לא להיגרר לאלימות. לא להיגרר לקיצוניות, אפילו בתפיסה השמאלנית. לא להיגרר לקיצוניות בנושא של ישראל והיהודים, לא להגיד, "הם עושים ככה, והם רעים...", לא. אז לא לעשות זה כבר הרבה. אי העשייה מאוד חשובה, היא מביאה אותך לחכמה. מבחינת עשייה, אני מציע לבחון את נושא המזון ואת מה שאוכלים. אכול דברים בריאים, חיה בצורה מאוזנת, למד ערבית כי זו השפה של המזרח התיכון (כמובן גם בלשון נקבה) - יש גם קורסים, אפשר לפגוש פלסטינים שחיים בישראל. בבתי ספר שאני רואה במודיעין לא לומדים ערבית, לומדים אנגלית. יש דגש חזק על לימודי האנגלית. אני מציע ללמוד ערבית, להיפגש, להתחבר לגידולי הבַּלַדִי של הארץ, של האזור הזה. אפשר להיפגש, יש קבוצות. יש אותי ויש עוד מיליון כמוני. יש את תעאיוש. כאן באמת עושים שלום. אני מציע לא להסתכל על הגדולים בכלל, גם מהצד הפלסטיני. [אני לא פוחד להיפגש עם אנשים בצד השני] כי אני לא חושב שמשהו יקרה לי. בדרך כלל, לפעילים אין שום בעיה. מכירים אותי ואני מדבר ערבית. אני אומר, לא לפחד. לא לפחד לבוא עם הנכונות לעשות דברים, עם הכוונה להיפגש. זו כבר התחלה. אפשר גם לבקר בכפרים פלסטינים פה בארץ.

    • מה אנשים בחו"ל יכולים לעשות?

      הם יכולים לא לקנות תוצרת של מתנחלים ולשים לב מאיפה המוצרים מגיעים. אסור לעודד את החקלאות שלהם. חלק מהחקלאות הזו היא אורגנית, אגב.

    • איך הקריאה שלך להחרים תוצרת אורגנית, שהיא צורת חקלאות ידידותית לסביבה, מתיישבת עם השקפת העולם שלך?

      כי הם לא אורגניים. ברגע שהם כותבים על שלט "אין כניסה לשחורים" או "אין כניסה לפלסטינים", או לא משנה למי, הם כבר לא אורגניים. מקור התפיסה האורגנית במקום אחר לגמרי. לא רק שאתה לא מזהם את האדמה, אתה לא מזהם את עצמך בתפיסות פשיסטיות. התפיסות האלה מזהמות. פשוט ככה. זה לא מקיים, זה לא הרמוני. בהתנחלויות סוסיא ואיתמר, למשל, היו יכולים לעבוד עם כל הכפרים לידם ולהגיע לכל כך הרבה חיבורים יפים, כמו ליצור 'קהילה תומכת חקלאות' (community supported agriculture). אבל הם לא עושים את זה. פשוט רוצים הכול רק ליהודים וזה מזעזע. לאנשים שגרים בחו"ל אני אומר: "קודם כול אל תקנו תוצרת של מתנחלים. הסתכלו טוב בתווית. שנית, שנו את הרגלי האכילה שלכם. הסתכלו על העניין האורגני בהיבט הסביבתי. התחברו לאי עשייה ידידותית לסביבה. אל תהיו קיצוניים. התחברו למאבק הסביבתי והחברתי העולמי. אם אתם רוצים לפעול למען ישראל-פלסטין, שהן שכנות, פעלו עם ערבים מהאזור שלכם. אם אתם בהולנד פעלו עם מרוקאים; אם אתם בגרמניה - עם תורכים. אם אתם בארצות הברית עם פלסטינים או איראנים. התחברו לקהילות האלה. למדו קצת את השפה וקצת את התרבות. צפו בסרטים, אכלו מאכלים שלהם. הכניסו את האנרגיה של האזרח לתוככם כי הם כבר מכניסים והם מנסים להשתלב, בגלל זה קורים עימותים. חפשו גופים וארגונים שפועלים בנושא הזה ואני בטוח שתמצאו."

    • אמרת קודם שבמסגרת פתרון צריך לבטל את חוק השבות. מדוע?

      אני חושב שבאזור הזה, שתמיד היו בו עברים, כנענים, יבוסים, חתים, ואחרי כל מה שעברנו, המלחמות וכל הדם שנשפך פה, זה הזמן לעשות מעשה ולהפוך למקום בינלאומי, לרשות מחוברת. לא צריך להגביל את המקום הזה רק ליהודים כי זה מצמיח פשיזם. אפשר לראות איך הכיוון הזה מתחיל להתחזק, בהקמת התנחלויות קיצוניות, ברצח רבין. יש גם מחתרות יהודיות שרוצות לפגוע באל-אקצה. זה נובע מחוק השבות, מזה שהיהודים רשאים למדינה רק ליהודים. אז אני מציע לבטל אותו ומי שרוצה להיות אזרח נאמן למדינה הזאת יכול להיות מכל לאום - פלסטיני, אפריקאי, סיני - אבל הוא צריך לעבור את השלבים של התאזרחות במדינה. מבחינה סביבתית אנחנו לא יכולים להחזיק כל כך הרבה אנשים. אנחנו לא יכולים להיות בית לאומי לעם היהודי. אם יהיו 16 מיליון יהודים ושבעה מיליון פלסטינים, לא תהיה יותר ארץ, לא יהיו שטחים פתוחים, לא יהיו כמעט מים או אויר נקיים. אז מה אם יש רעיון של בית לאומי? אנחנו צריכים להסתכל איפה אנחנו. לכן הציונות צריכה להתפתח ולהתבגר ולא לשלוח אלפי יהודים למקום על סף מלחמה, בלי מים לתת להם. זה כמו לשלוח אותם לאבדון. צריך שיהיה כאן צביון ארץ ישראלי-פלסטיני, כי אלה האנשים שחיים באזור, וזה כולל יהדות, איסלאם ונצרות. תארי לך אם זה היה הצביון, איך הייתה נראית המדינה. היה פה קצת אחרת. היינו גדלים עם כנסיות ומסגדים ומדברים שפות שונות והכול היה אחרת. לחברון וירושלים, ערים קדושות, יש פוטנציאל עצום להיות גם ערי שלום, מבחינה כלכלית, תיירותית ופוליטית, מתוך החיבור לשלוש הדתות. זה נכון גם לגבי בית לחם ושכם. אני חושב שלאחר השלמת גדר ההפרדה ילמדו שני הצדדים לזהות את הפוטנציאל המשותף ולהגיע לשיתוף פעולה. אחרי שהם יבינו את זה הגדר תיפול יותר מהר ממה שהוקמה.

    • תרצה להוסיף משהו?

      אני רוצה להוסיף שהמקום ניתן לי כאן בחווה ואדם. המנהל, איציק גזיאל, פשוט עושה עבודה נפלאה. זה מקום פתוח, בואו לבקר. כל מי שקורא, בואו לבקר בחווה ואדם. סוף

    • עדכונים מפי חיים:

      מתוך חניכי המחזור האחרון של קורס הביו-פלחה קמה קבוצה שעובדת יחד בוולאג'ה. מחזור שמיני של קורס ביו-פלחה נפתח בינואר 2010 בהנחיית חיים פלדמן ואחמד עוואד.