רקע

מקום מגורים: ירושלים נולד/ה ב: נצרת שנת לידה: 1975 זהות: ישראלי, מוסלמי, פלסטיני, הגדה המערבית / רצועת עזה / מזרח ירושלים תחום פעילות: זכויות אדם/ סנגור פעילות ישירה לא-אלימה אתר: Coalition of Women for Peace ACRI Ta'ayush Bat Shalom מקום עבודה האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום מראיינת ג'ולין מחלוף תאריך הראיון 2005

חולוד בדאווי החלה את פעילותה בשנות ה-90 במסגרת המאבק להבטחת זכויותיהם של פלסטינים אזרחי ישראל כאשר למדה באוניברסיטת חיפה. מעורבותה היא ברמת המנהיגות בארגונים יהודים-פלסטינים רבים אשר מקיימים מפגשים והפגנות, ואשר שואפים להעלות את המודעות למציאות הפלסטינית משני צידי הקו הירוק. בתור חוקרת שטח באגודה לזכויות האזרח בישראל, חולוד מרכזת מידע במסגרת תיקי הערעור לבג"ץ בנוגע לגדר ההפרדה

ח'ולוד בדאווי
quote
"בתור פלסטינים בישראל יש לנו תפקיד חשוב בנוגע לסכסוך ועלינו להוות מעין חוליה מקשרת בין שני הצדדים. נדרש מאיתנו להיות פעילים יותר משום שאנו משתייכים לעם שלוחם למען חירותו, ובמקביל אנו אזרחי ישראל. אנחנו נהנים מהיתרונות של המיקום הגיאוגרפי ומהאפשרויות הייחודיות של להיות חלק ממנהיגות חלוצית שתוביל לעתיד טוב יותר ולשלום אמיתי. אנו דוברים את שתי השפות ולנו שני קולות"
  סיפור אישי  
במהלך אותה הפגנה הותקפנו על ידי סטודנטים ימניים; נרדפנו וסולקנו מהאוניברסיטה. לפרשה ההיא היו השלכות רבות, סטודנטים נעצרו ו-15 סטודנטים הורחקו מהאוניברסיטה. אני הורחקתי מהאוניברסיטה כמעט לשנתיים בשל השתתפותי בהפגנות שנמשכו ארבעה חודשים. נאסר עלי להיכנס לשטח האוניברסיטה
 מכשולים ואתגרים   
הפעילויות הבסיסיות, המרכזיות או המסורתיות הן ההפגנות. למרות הספקות לגבי מידת היעילות שלהן או לגבי הצורך בהן, תמיד יש צורך להפגין ולבטא קריאה ומחאה קולקטיבית. הפגנה היא אמצעי ישן ומסורתי אבל חסר תחליף ואנו נחושים לשמר את המסורת הזאת. הפגנה גדולה ומאורגנת היטב נחשבת כהישג גדול. במיוחד במצב הנוכחי, בו נמנע קשר בין שני העמים משני צידי הקו הירוק
    חזון
בתור פלסטינים בישראל יש לנו תפקיד חשוב בנוגע לסכסוך ועלינו להוות מעין חוליה מקשרת בין שני הצדדים. נדרש מאיתנו להיות פעילים יותר משום שאנו משתייכים לעם שלוחם למען חירותו, ובמקביל אנו אזרחי ישראל. אנחנו נהנים מהיתרונות של המיקום הגיאוגרפי ומהאפשרויות הייחודיות של להיות חלק ממנהיגות חלוצית שתוביל לעתיד טוב יותר ולשלום אמיתי. אנו דוברים את שתי השפות ולנו שני קולות
   תגובות הקהילה 
ישנם כמה קולות שלא יוצאים נגדי אישית, אלא יוצאים כנגד רעיון של שותפות ותקשורת ערבית-יהודית. לעם הפלסטיני יש את הזכות לפקפק ברעיון של שותפות לאור ניסיונו ההיסטורי המר. ההתנסויות האלה כוללות את תהליך אוסלו וניסיון עם התנועות שהיו אופנתיות לאחר הסכמי אוסלו. קל מאד היה להקים ארגון ישראלי-פלסטיני שלא התבסס על שוויון או שותפות. המודל הכושל הזה הפחיד הרבה אנשים. אנשים החלו לשאול, ובצדק, "מה זה דו-קיום? ישראלים ופלסטינים מנגבים חומוס, או מתנגדים יחד לעקירת עצי זית?
ההקשר    
תהליך אוסלו נכשל בגלל התנשאותם של הישראלים על הפלסטינים. אסטרטגיית המלחמה של ישראל היא חלק מההתנשאות על הפלסטינים. לדוגמא, עד כה רוב ההצעות להסכמי שלום הוכנו מראש על ידי ישראל. הפלסטינים רק דנו בהן או דחו אותן. לישראל יש במגירה הסכמים שתואמים כל שלב שהיא נמצאת בו. אף משא ומתן שהתקיים עד כה לא התבסס על עקרונות משותפים של שני צדדים. המשא ומתן במקור בנוי על צד אחד שמנהל משא ומתן עם עצמו - הצד הישראלי - וכופה את ההסכמים שמתאימים לו על הצד הפלסטיני
ההקשר    
למרות האופטימיות לגבי הפלסטינים ולגבי הקמת מדינה פלסטינית, אני פסימיות לגבי החברה הישראלית, חברה אשר איבדה את ערכיה האנושיים הפשוטים והבסיסיים כתוצאה מהכיבוש. החברה היא שמביאה את זה על עצמה. דוגמאות לכך הן מקרי האלימות נגד נשים, אונס, אלימות מילולית וההתחמשות בתוך החברה הישראלית.הנושאים האלה הופכים להיות עניין שבשגרה בחברה בה אני חיה. יש הסבורים שאם אנחנו, אזרחיה הפלסטינים של ישראל, נצליח להפריד את עצמנו מהחברה הזאת נצליח לשחרר את עצמנו. זו שגיאה. אנחנו שני עמים שחיים יחד ולכל השפעה שלילית של אחד העמים תשפיע על הצד השני
    חזון
אחד הלקחים הכי חשובים שלמדתי הוא שהזהות האישית שלי קודמת לזהות הלאומית שלי, ושאסור לי לוותר על הזהות הזאת. עלי להגן על הזהות האישית שלי בלי קשר למצב ולסכסוך. האלימות הישראלית והיחס השלילי לה אנו זוכים מאיימים למחוק את הזהות האנושית שלנו. לעיתים אנחנו קשים וריקניים כלפי עצמנו ולא רק כלפי הישראלים. אני מאוד זהירה מהבחינה הזאת כי יש בי את האנושיות שלי. האנושיות הזאת מורכבת מערכים ועקרונות שקודמים לכול. זה מחזק את תחושת השייכות שלי לזהות שלי ולעמי
 פחד   
אני חושבת שכל אומה חוששת לקיומה, אבל האופן שבו הישראלים התמודדו עםהעניין יצר מחסום פסיכולוגי שמונע התמודדות עם העובדות בשטח. הם מרגישים צורך מתמיד להזכיר לעצמם כל הזמן את הפחדים האלה. מדיניות וחינוך ישראלים מתרכזים באסון שפקד אותם. זה גורם לתחושת איום ולכן הם פוחדים כל הזמן מה"עולם הערבי", אותו הם מתקשים לתפוס בתור משהו אחר מלבד אויב. זה לא שהפחדים שלהם לא לגיטימיים. לי בתור פלסטינית יש גם פחדים משלי; עברתי את הנכבה, הנקסה, הכיבוש וניסיונות – כושלים – למחוק את זהותי, אבל העבר שלי לא כולא אותי. צריך להמשיך הלאה