ג'ורג' סעאדה
    מנהל תיכון
    quote
    "החלק הקשה ביותר היה להיפגש עם אנשים מהצד השני למרות כל הכאב שהם גרמו לנו. היה קשה להפיג את השנאה מלבנו, לנקות את מצפוננו ולמחול לצד השני. לא קל לשלוט בעצמך, צריך נחישות, אמונה עמוקה והרבה מחילה"

    רקע

    מקום מגורים: בית לחם נולד/ה ב: בית לחם שנת לידה: 1962 זהות: נוצרי, פלסטיני, הגדה המערבית / רצועת עזה / מזרח ירושלים תחום פעילות: דו-קיום/ דיאלוג/ פיוס אתר: Parents Circle-Bereaved Families Forum מקום עבודה חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות תאריך הראיון 2005

    לפני שלוש שנים, בבית לחם, נסעו ג'ורג', אשתו נג'ווה ושתי בנותיהן לסופרמרקט. חיילים ישראלים פתחו באש על מכוניתם והרגו את קריסטין בת השתים-עשרה. פחות משנה אחר-כך הצטרף ג'ורג' למאות משפחות פלסטיניות וישראליות אחרות בפורום המשפחות השכולות, משפחות שעובדות יחד למען פיוס ונגד אלימות וכיבוש. ג'ורג' הוא מנהל בית-ספר בבית-סאחור והתמנה לאחרונה לסגן ראש עיריית בית לחם. ג'ורג' סעאדה הוא אחד מגיבורי הסרט "נקודת מוצא"/ לצפייה בסצנה בהשתתפותו נא לחצו כאן.

    • אנא הצג את עצמך וספר לי על הרקע שלך ושל משפחתך.

      שמי ג'ורג' אנטון סַעַאדֶה, אני בן 42, מבית לחם, אני נשוי ואב לשתי בנות. בתי הצעירה נהרגה ב-25 במרץ 2003. כיום אני חי עם אשתי ובתי בת ה-16. נולדתי בבית לחם בשנת 1962. סיימתי את לימודיי בתיכון 'טרה סנטה' בבית לחם, אחר-כך למדתי באוניברסיטת דרום קליפורניה שבלוס אנג'לס ואז חזרתי כדי להמשיך את חיי בבית לחם, מקום הולדתו של ישו.

    • האם תוכל לספר לי על מות בתך?

      כתוצאה מהמצב, האינתיפאדה, היו עימותים בבית לחם ובערים פלסטיניות אחרות. באותו ערב, בשעה 6:30 בערב, נסעתי עם בנותיי ואשתי לקנות כמה מוצרים מהסופר. ראינו שלושה ג'יפים ישראליים בצד הדרך. כשחלפנו על פני הג'יפ הראשון פתחו עלינו באש מכל הכיוונים, ממרחק של כמאה מטרים. אני ובתי הבכורה, שהייתה בת 15, נפצענו, ובתי קריסטין בת ה-12 נהרגה במקום מהירי. לקח לנו זמן להבין מה קרה, כי הכול קרה כל כך מהר. היינו מבועתים לגמרי. אשתי ואני התחלנו לזעוק לעזרה וביקשנו אמבולנס. הגיעו כמה רכבים צבאיים ועל אחד מהם היה מגן דוד. לקחו אותנו למחסום הצפוני של בית לחם ומשם הוביל אותנו אמבולנס של מגן דוד אדום לבית חולים 'הדסה' בירושלים. באמבולנס שאלתי למה ירו בנו, אנחנו רק אזרחים, והם ענו שזו הייתה טעות. מה שקרה הוא שחיילים ישראלים ארבו למכונית שנסעה מאחורינו ושנסעו בה שלושה מבוקשים פלסטינים. הם כולם נהרגו, יחד עם בתי קריסטין. כל זה קרה רק משום שנסעתי באותו סוג רכב כמו המבוקשים ושהיינו שם באותו מקום ובאותו הזמן. זה תקציר של מה שקרה.

    • מה עבר לך בראש כאשר החלו היריות?

      קריסטין אמרה שיורים עלינו כי השמשות ברכב התנפצו וקליעים פגעו בי משמאל. אחר כך היה שקט ולא יכולתי להמשיך לנהוג. כל שמשות הרכב התנפצו והיה תוהו ובוהו. היינו בהיסטריה, אשתי ובתי הבכורה צעקו, ובכל מקום היה דם. לאחר שעצרתי את המכונית הוצאתי את היד מהחלון וצעקתי באנגלית: "תפסיקו לירות, אנחנו אזרחים". אז ראיתי את קריסטין. היא נפצעה קשה בראש ובצוואר. היא ישבה במושב מאחוריי והייתה תקועה בין המושבים. היו זכוכיות בכל מקום והכל היה מלא בדם. צעקנו לעזרה ושכנים סייעו לנו אבל היינו זקוקים לאמבולנס. לאחר מכן הגיע האמבולנס הצבאי שחנה בסמוך ואחרי שתי דקות העלו אותנו לאמבולנס ולקחו אותנו לבית החולים. כשהם הבינו שנפלה טעות הם ניסו לעזור.

    • בשלב הזה, מה היה מצבך?

      הייתי בהכרה אבל לא יכולתי לשאת את בתי משום שנפצעתי. מאוחר יותר התברר לי שהוציאו מגופי תשעה קליעים. אשתי לא ראתה שנפצעתי, ניסיתי לעזור, ורק כשהגעתי לג'יפ אמרתי לחיילים שאני זקוק לטיפול רפואי. לא יכולתי לצאת מהג'יפ והם נאלצו לשאת אותי על אלונקה. היה אמבולנס שחיכה לקריסטין שהייתה זקוקה לטיפול נמרץ, אשתי ובתי הבכורה נסעו באמבולנס שני ואותי לקחו באמבולנס נוסף. במחסום היה רופא צבאי שאמר לנו לא לדאוג ושהם יטפלו בנו. כשהגענו לבית חולים 'הדסה' הצוות הרפואי שיתף איתנו פעולה ועשה את עבודתו נאמנה. מובן שבתי קריסטין לא הגיעה בחיים לבית החולים, היא מתה בדרך. באמבולנס ניסו להחיות אותה, אבל היא נפגעה אנושות.

    • דיברת עם החיילים?

      דיברתי עם החיילים ואמרתי להם שאנחנו אזרחים ושנפצענו. ארבעה או חמישה חיילים ניגשו אלינו עם המפקד שלהם והסיעו אותנו בג'יפ. במהלך הנסיעה ארבעה חיילים ישבו עם הפנים אלינו. אני ישבתי שם עם בתי ואשתי שהחזיקה בידיה את קריסטין. החיילים אמרו שהם מצטערים ושזו הייתה טעות. שאלתי אותם מדוע הם ירו בנו, שלא עשינו שום דבר. הם אמרו: "אנחנו מצטערים, זו הייתה טעות". הם נשארו איתנו עד שהגענו למחסום שבו חיכו לנו האמבולנסים, והם העבירו אותנו לאמבולנסים.

    • מה הרגשת אז?

      היינו מפוחדים והמומים ממה שקרה, לא היינו לגמרי מודעים למה שקרה. ידענו רק שירו עלינו ושנפגענו, לא הבנו מה באמת קרה עד שהתעוררנו מאוחר יותר. הלכנו ביחד, משפחה, לקנות חלב, גבינה ודברים כאלה. לא העלנו בדעתנו שזה ייקרה.

    • האם קריסטין הייתה בהכרה?

      היא הייתה בהכרה כאשר החלו היריות. אחר כך לא שמעתי את קולה. הדבר האחרון שהיא אמרה היה: "הם יורים עלינו". אשתי ואני אמרנו לה שלא תפחד. מאז לא שמענו את קולה.

    • סיפרת שבשלב מסוים התעוררת והבנת מה קרה. מה חשבת?

      אחרי מה שקרה, אחרי שאושפזתי ואחרי שנותחתי, גיליתי שקריסטין מתה. התחלנו לשאול למה זה היה צריך לקרות לנו. ההסבר היחיד שמצאנו היה המצב והכאוס שאנחנו חיים בו, והיעדר שלום וביטחון. הרגשנו שאנחנו חיים במקום לא בטוח. ייקח לנו עוד זמן עד שנתאושש ממה שעבר עלינו, במיוחד אשתי, אמה של קריסטין, ובתי הבכורה שנורתה ברגלה ושעדיין סובלת מכאבים. אנחנו עדיין סובלים נפשית מהאירוע הזה. מובן שחיינו השתנו ללא הכר. היינו פעם משפחה מאושרת וכיום חסרה לנו בת וזה משפיע עלינו מאוד. כל התוכניות שהיו לנו לעתיד, כולן השתנו. כל התקוות והשאיפות...החיים שלנו קשים מאוד. אנחנו סובלים ממה שעובר על ארצנו, מבחינה פוליטית וכלכלית, ומובן שאנחנו רק משפחה אחת מתוך משפחות רבות שעברו אירועים דומים.

    • האם הצבא התנצל רשמית?

      לא זכיתי להתנצלות כי אין מגעים בינינו [בין הממשלות]. החיילים בג'יפ התנצלו על מה שהם עשו.

    • איך הגבת באמבולנס?

      לא הייתי מודע, לא הייתי בהכרה מלאה. חשבתי רק על מה שקרה לנו, על הפציעה שלי ושל אשתי ובנותיי. התרכזתי במצבן ובשאלה האם הן תישארנה בחיים. עד היום לא זכיתי לתגובה על מה שקרה.

    • איך אתה מתמודד עם מה שקרה?

      בעזרת האמונה באל הכל יכול. אמונתנו חזקה. האמונה שלנו והמחילה שבנו הן שמעניקות לנו כוח. אנחנו קוראים לשלום צודק ואמיתי, שלא יצטרכו לא ישראלים ולא פלסטינים לעבור את מה שאנחנו עברנו. מטרתנו כרגע היא לנסות, כמה שאפשר, בעזרת האהבה והמחילה שבנו, להמשיך בחיינו ולמנוע מאנשים אחרים לחוות את מה שאנחנו חווינו. הדרך היחידה היא לקרוא לישראלים ולפלסטינים לפעול למען השלום, שלום שיעניק לפלסטינים את הזכות לביטחון ולישראלים את הזכות לביטחון, שלום בשתי מדינות על פי החלטות האו"ם ואמנת האו"ם לזכויות האדם, בכבוד הדדי, כדי לחיות בשלום ובאהבה, כל אדם על פי דרכו, בכבוד.

    • כעסת?

      כעס לא יועיל לנו. מחילה, מצד שני, כן תועיל. כעס לא יחזיר את קריסטין או ישנה את המצב. אנחנו מנסים לפצות על מה שקרה לנו באמצעות אהבה ומחילה. אנחנו לא רוצים שמשפחות אחרות יחוו את מה שאנחנו חווינו. בלי התקווה לשלום ולכבוד הדדי בין שני הצדדים, עוד משפחות משני הצדדים יסבלו.

    • האם היחסים שלך עם אלוהים השתנו בעקבות מה שקרה?

      למעשה האמונה שלנו באלוהים איתנה והיא שהעניקה לנו את הכוחות להתגבר ולשרוד. האמונה שלנו עזרה לנו להמשיך בחיינו, משום שמה שקרה לנו הוא לא דבר רגיל. אני אספר לך סיפור על בתי קריסטין: בתחילת שנת 2003, שלושה חודשים לפני התאונה, צפינו בתוכנית שעסקה בהורוסקופ. כשקריסטין שמעה את ההורוסקופ של המזל שלה, מזל עקרב, היא אמרה: "אני אמות השנה ואני אהיה מפורסמת". לאחר מותה גילינו שהיא אמרה אותם הדברים לחברותיה. כוחו של האל הנחה אותה בנוגע למה שעתיד לקרות. רק חצי שעה לפני האירוע נתנה לה חברה יומן וביקשה ממנה לכתוב בו משהו. קריסטין כתבה: "אני מאחלת לך חיים מאושרים ועתיד זוהר כי אני נפרדת מהעולם הזה". בנוסף, בדרך כלל קריסטין עוזבת את בית הספר עם סיום הלימודים, אבל באותו יום היא חזרה כדי להיפרד מהמורים ומהחברים שלה.

    • האם דיברת איתה על ראיית הנולד?

      לא, ידעתי על זה רק לאחר האירוע, לאחר מותה. היא לא סיפרה לנו על זה, רק לחברים שלה. היא גם הייתה דתייה ואהבה לבקר בכנסייה ולהתפלל. היא גם אהבה לתרום לחברים שלה. לפני מותה צמה לקראת חג הפסחא. היא מאוד אהבה שוקולד, אבל היא נתנה למורה שלה את דמי הכיס שלה כדי שזו תיתן אותם לעניים. היא מאוד אהבה לעזור לחברים שלה, היא נהגה ללמד אותם להתפלל. אנחנו לימדנו אותה להתפלל, לכבד ולאהוב אחרים ולגלות חמלה כלפי נזקקים. חינכנו אותה ברוח הנצרות, המבוססת על אהבה לאנשים אחרים, חינכנו אותה כנוצרים פלסטינים שחיים בארץ הקודש, בבית לחם. אנחנו רגילים להכניס אורחים מכל רחבי העולם כך שאנחנו לא אוהבים להתייחס בעוינות לאנשים אחרים.

    • האם זה עזר לך לקבל את מה שקרה?

      זה עזר לנו לקבל באהבה את מה שקרה. מובן שהאובדן השפיע עלינו מאוד, אבל אנחנו מאמינים שכעת היא מלאך בעולם הבא, עם האל הכול-יכול. האמונה הזאת עוזרת לנו להתמודד עם מה שקרה, אבל אנחנו עדיין כואבים את אובדנה. אני מקווה שעם הזמן נתרגל.

    • אתה מתגעגע אליה?

      מובן שאנחנו מתגעגעים אליה, היינו משפחה קרובה. אנחנו כל כך מתגעגעים למעשים שעשתה, לתנועות שלה, לאהבתה לאנשים. היא אהבה לשחות, אהבה מוסיקה, ניגנה בפסנתר ואפילו השתתפה בחגיגות המילניום למרות שהייתה רק בת 12. היא למדה עברית. היא הייתה מאוד פעילה והיו לה המון תחביבים. היא גם הייתה תלמידה טובה, והייתה אהובה על חבריה, מוריה והמנהל. אני מתאר לעצמי שכולם מתגעגעים אליה, אבל אני יודע שאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות שאנחנו חיים בה. אפשר רק לקוות שאהבתנו כלפיה וכלפי שאר האנושות תביא שלום כדי שמשפחות ואימהות אחרות יוכלו לטפל בילדים שלהן ולא לחוות את הקשיים ואת הכאב שאנחנו חווינו.

    • האירוע היה במקום שאתה עובר בו כל יום?

      למען האמת אנחנו מנסים לא לעבור באותו מקום, במיוחד כי אשתי נזכרת כל פעם מחדש במה שקרה. לכן אני נמנע מלעבור שם, כי למעבר שם יש השפעה רגשית שלילית עלינו. כשקורה ואנחנו עוברים במקום ... צפים ועולים זיכרונות כואבים שמשפיעים עלינו מאוד.

    • האם אתה מעוניין בחקירה?

      חקירה לא תועיל לי. התאונה קרתה, והטעות ארעה, במה תעזור לי חקירה? חקירה לא תחזיר לי את קריסטין והיא לא תשנה מה שקרה.

    • כיצד התאבלתם על מותה של קריסטין?

      החברים שהיו לצדי עזרו לי מאוד. על פי התקשורת, ההלוויה של קריסטין הייתה אחת הגדולות שידעה בית לחם. כשהיא נקברה, אני ובתי הבכורה עדיין היינו מאושפזים בבית החולים. רק אשתי הייתה שם, עם חברים ומשפחה. יש לנו חברים רבים בקרב תושבי בית לחם, ויש לנו קשרים רבים עם אנשים מחו"ל והם התאבלו איתנו. אנשים רבים ניחמו אותנו ועמדו לצדנו. זה עזר לנו להתגבר.

    • איך שמעת על פורום המשפחות השכולות?

      התפרסם ראיון איתנו בעיתון 'ידיעות אחרונות' ובעקבות הראיון יצר איתנו קשר חבר בפורום והסביר לנו מה הם עושים. שאלו אותנו אם נסכים להיפגש עם משפחות שכולות ישראליות. לא הפריע לנו, ונפגשנו. במפגש דיברנו על מה שחווינו והם שיתפו אותנו בחוויות שלהם. הבנתי שגם הם וגם אנחנו סובלים מהמצב הזה. הרעיון שלהם היה לעזור זה לזה באמצעות הסליחה וככה להשיג שלום אמיתי, כלומר שלום שיעניק לשני הצדדים את השלום שהם מבקשים, שכולל כבוד הדדי וזכויות לשני העמים.

    • כמה זמן חלף ממותה של קריסטין ועד שהצטרפת לפורום המשפחות השכולות?

      בהתחלה עיתונאי בא להלוויה ונפגש עם אשתי ובני המשפחה. כעבור שלושה חודשים ראיינו אותי. העיתונאי היה גדעון לוי. הם [חברי פורום המשפחות השכולות] קראו את הראיון. הם ביקשו את מספר הטלפון שלנו מגדעון לוי ויצרו איתנו קשר. הם שאלו אם נסכים להיפגש ונפגשנו עם שלושה אנשים [ישראלים]. הם סיפרו לנו על מה שקרה לילדים שלהם ועל מה שעבר עליהם. גיליתי שחווינו אותו כאב ושכל מה שאנחנו מבקשים הוא למנוע את הסבל הזה, למנוע ממשפחות אחרות להצטרף למעגל הסבל שחווינו.

    • האם הרעיון הפחיד אותך? נראה לך מוזר?

      בהתחלה הרעיון נראה מוזר, אולם אחרי שחשבתי בהגיון, וחשבתי גם על מחילה ועל מוסר, לא מצאתי סיבה לא להיפגש ולהסביר לאנשים מה עבר עלינו ואת השקפותינו. בלי יחסי כבוד בינינו לא נוכל לגרום להם להבין את מצבנו ואנחנו לא נוכל להבין את מצבם. היחסים בינינו [בין חברי הפורום] מבוססים על האנושיות שמשותפת לנו. לכן אנחנו רוצים שהישראלים יבינו מה עובר על הפלסטינים. עלינו להבין את דרכי המחשבה של הישראלים ולהבהיר להם את מידת הסבל שלנו ואת זה שהם סובלים יחד איתנו. זו הדרך הטובה ביותר להבין זה את זה לבנות כבוד הדדי ולממש את הזכות לחיים בטוחים בשתי מדינות.

    • האם יש אנשים בסביבתך שכעסו משום שנפגשת עם ישראלים?

      לא הייתה ביקורת בסביבתנו משום שאנחנו נפגענו. זה לא דבר אסור. בדרך כלל אני לא איש של פוליטיקה, אני איש מדע. הפוליטיקאים צריכים לטפל בענייני הפוליטיקה ולהחליט החלטות, אני מדבר מניסיוני האישי... אנחנו לא נכנסים לפוליטיקה אלא מביעים את הרעיונות ואת הרגשות שלנו, מעבירים את המסר שלנו כדי ששני הצדדים יוכלו לעבוד ביחד.

    • מדוע הישראלים לא באים?

      בגלל המצב והנסיבות הפוליטיות יש פחד שמונע מפגשים הדדיים. אנחנו מקווים שהמצב ישתפר ונוכל לחיות בשלום אמיתי, בדו קיום מתוך כבוד הדדי, כמו שאמרתי. השלום יעניק לעם הפלסטיני את הזכות לחיות בארצו ובמדינתו וליהנות מזכויות כבני אדם.

    • האם אתה מוכן לספר את הסיפור שלך לפני קהל?

      אני מוכן לספר את הסיפור שלי משום שהוא אמיתי והוא קרה. הדעות שאני מציג הן דעותיי האישיות שנובעות מאהבת השלום, מאהבת האחר, מאמונה בכבוד הדדי ובהענקת זכויות לאחרים. אני לא מעמיד פנים כי אלה דברים שאנחנו מאמינים בהם באמת ובתמים.

    • אתה מרגיש שזה קשה לך?

      אני לא מאמין שיש דבר שהוא קשה כשלעצמו. אפשר, אם בוחרים, לראות קושי, אבל אם מתבוננים באופן פשוט יותר, דברים נהיים פשוטים וקלים. אנחנו פועלים לטובת הכלל ואנחנו נרתמים, באמת ובתמים, למען שלום בין הפלסטינים והישראלים ולמען חיים בארץ הזאת, בארץ הקודש, בשלום ובביטחון.

    • יש הטוענים שההכרה בכאב של הצד השני נובעת מחולשה. מה דעתך?

      חווינו הרבה כאב. ההכרה בכאב של הצד השני אינה חולשה כלל כי הם סבלו אותו כאב. אנחנו באותה רמה ובאותה קבוצה. קשה להבין את הכאב של האחר בלי שחווית חוויה דומה, אם לא סבלת מאובדן, אם לא קופחת ונפגעת (ממותו של אדם יקר לך). אז אני מרגיש שהם חוו את הדברים כמונו ונוכל לעזור זה לזה לחצות את התהום שנכפתה עלינו. כדי להמשיך בחיינו אנחנו יכולים לקרב בין הדעות השונות ולהביא שלום בין שני העמים.

    • בתקופה שקריסטין נהרגה, משפחות פלסטיניות רבות סבלו מאירועים דומים. איך זה השפיע עליך?

      האמונה היא זו שבראש ובראשונה עזרה לנו לעבור את החוויה הזאת. אנחנו מודעים לכך שאנחנו חיים בנסיבות מסוכנות בגלל המצב, אך בעיקר האמונה שלנו היא שעזרה לנו. אני יודע שמשפחות רבות חוו דברים כמו שאנחנו חווינו ולא הצליחו להתגבר. חשוב שאנשים יוכלו להמשיך, ואמונה חזקה היא חשובה, משום שבלי אמונה אמיתית וכנה קשה להשלים עם המאורעות. התכונה החשובה ביותר היא היכולת להסתגל למצבים והיכולת לסלוח לצד השני כדי להמשיך בחיים יותר טובים. שנאה לא תוביל לפתרון, היא גם לא תחזיר את מי שאבדו, רק האהבה והמחילה יכולות להצליח לעשות זאת. אנחנו רק מקווים שהצד השני שותף לרגשות שלנו ומייחלים לשלום. השלום זה המעט שאנחנו יכולים לזכות בו אחרי המחיר [הכבד] ששילמנו. אנחנו מקווים שיהיו פוליטיקאים שיפעלו למען שלום אמיתי, למען שלום ילדינו. לא יהיה שלום בלי הכרה הדדית והכרה בזכויות הפלסטינים.

    • האם ראית משפחות שכולות שהגיבו בצורה מאוד שונה ממך?

      יש, כמובן, משפחות שבנם מת מות קדושים או שנתקלו בקשיים אחרים בחיים ואני בטוח שכולן מנסות להתגבר. אני גם בטוח שבסופו של דבר בני המשפחה יסלחו ויגלו את האהבה הפנימית שלהם. כפי שהם אהבו את מי שאיבדו, הם יאהבו את האחרים. אך, כמו שאמרתי, בראש כל זה צריך להעמיד את העצמאות והביטחון שלנו, כדי שנוכל להמשיך. בלי שלום שיגמול לנו על סבלנו, נמשיך לחיות בחשכה. 

    • לאיזו תמיכה אתם זקוקים?

      אנחנו זקוקים לכך שאנשים יבינו את הסבל שלנו ויעריכו את הפעילות שלנו למען שלום. אנחנו לא מבקשים זאת למעננו, אלא לטובת הכלל. אני לא חושב שיש אדם ששונא לחיות בשלום, בביטחון ובכבוד הדדי. בסופו של דבר כולנו שווים וככל העמים, רוצים לחיות ביציבות ובשלווה ולקבל את זכויותינו כפלסטינים.

    • לא יהיה לך יותר קל לעולם לא לספר שוב את הסיפור שלך?

      אין ספק שהסיפור מכאיב לי בכל פעם מחדש, אולם לאחר הכאב אנחנו מקווים שכולם יזכו בשמחה ובאושר. הכאב לא יחלוף, לעולם נזכור את קריסטין, אבל אני בטוח שהיא רוצה שיהיה פה שלום. היא תמיד רצתה שלום ואהבה, ולכן אנחנו מספרים את הסיפור.

    • את מי אתה מאשים?

      אני לא מאשים אף אחד. אף אחד. אני מאשים את היעדר השלום, משום שאילו היה שלום, זה לא היה קורה. אני לא יכול להאשים אדם מסוים. קשה לסבול ובו בעת לסלוח; כאן נכנסת האמונה. כאן צריך להשתתף בהבאת השלום. בלי אהבה, שלום ומחילה קשה להמשיך בחיים. אני מאמין שבסופו של דבר כולנו נעזוב את העולם הזה וכל מי שעזב לעולם הבא לא לקח איתו כסף או חלקת אדמה. אדם לוקח איתו את אהבתם של חבריו ואת מעשיו הטובים. כך אני מאמין. אז מדוע שאכאיב לאחרים? לכולנו מגרעות וכולנו נישפט על מעשינו, ואת זה יעשה רק האל הכול יכול. זו אמונתנו ואני בטוח ששלושת הדתות [נצרות, איסלאם ויהדות] מאמינות באותו דבר.

    • מה בחייך הכין אותך למצב הזה?

      ההיגיון והיכולת להבדיל בין טוב לרע, הכרת האל הכול יכול, אמירת אמת ולא שקר וחוסר אנוכיות, משום שלאדם אנוכי לא איכפת מאחרים. אני מאמין שכאשר יש לאדם מצפון ער והוא נוהג באחיו כפי שהוא רוצה שינהגו בו, יהיה טוב עלי אדמות, יהיה שלום וכבוד הדדי. הדבר החשוב ביותר הוא להימנע מאנוכיות, לא לרצות שהכול יהיה שלנו; צריך להתחלק עם אנשים אחרים. כבוד הדדי הוא מאוד חשוב, עלינו לכבד את דעותיהם של אנשים אחרים ולהידבר כדי שנבין זה את זה.

    • האם אתה חושב שעיקר הבעיה היא האנוכיות, היעדר כבוד הדדי והיעדר הידברות?

      אני חושב שעיקר הבעיה פה היא אנוכיות. בעיה נוספת היא היעדר האמונה באל וההשתוקקות לדבר שאינו שייך לך, כל אלה מביאים צרות. עלינו לנהל את חיינו בצדק, בחוק ובשוויון, אחרת נחיה על פי חוק הג'ונגל והחזק יזון מהחלש. קשה לממש את הדברים שאני מדבר עליהם כי כיום אנשים מבקשים רק עושר ומימוש שאיפות ואינטרסים אישיים. ישנם אנשים שלא איכפת להם אם הם מכאיבים לאנשים אחרים, איכפת להם רק מהאינטרסים האישיים שלהם, וכאן נכנסת האנוכיות. ייתכן שאנחנו שואפים לדברים נשגבים שלא קיימים במציאות שלנו, אבל אנחנו מקווים שבאמצעות האמונה שלנו נוכל לממש את מקצתם. בני האדם אינם מושלמים, יש לנו מגרעות, אבל אנחנו מקווים שאנשים מבחינים בין טוב לרע ושהם יובילו את האחרים לשלום ולכבוד הדדי, במיוחד עכשיו, כשאנחנו חיים באלף השלישי. 

    • מהו לדעתך שורש הסכסוך?

      זו שאלה קשה. עקרונית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני נובע משנים של מאבק, עוד לפני ישו. אם מעיינים בתורה ובתנ"ך רואים שתמיד היה פה סכסוך בין הישראלים לפלסטינים. לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה והגירת היהודים ארצה, כולנו יודעים כמובן מה קרה. ההיסטוריה כולה עוסקת בסכסוכים שלא יושבו בדרך הנכונה. מקרים רבים דורשים הסבר. בפלסטין, או בארץ הקודש לצורך העניין, לא שרר שקט זה מאות שנים.

    • האם אתה חושש לחייה של בתך השנייה?

      מובן שאנחנו חוששים, כמו כל ההורים, בגלל שאין ביטחון. בלי שלום, צדק ומשפט לא יהיה ביטחון. למרות זאת אנחנו משקיעים כמה שאפשר להגן על ילדנו ולהעניק להם את החיים הכי טובים שאפשר. אבל דברים שקורים פתאום... אין לנו שליטה על העתיד. רק האל יודע מה יקרה לנו בעתיד.

    • מהן מטרותיך לעתיד?

      אנחנו רוצים להביע את דעותינו בעולם ובפני הממשלות, הישראלית והפלסטינית. המסר שלנו הוא שאנחנו עם שמוכן לחיות בשלום ובחמלה עם שכנינו, ושאנחנו זקוקים לשוויון זכויות. אנחנו מנסים למנוע ממשפחות ישראליות ופלסטיניות לסבול בשל אובדן יקיריהם כמו שאנחנו סובלים.

    • אילו אתגרים ניצבים בפניכם?

      אתגרים מרכזיים הם היכולת לקיים מפגשים וחוסר היכולת לנסוע לחו"ל לעתים תכופות כדי להביע את דעותינו ושאיפותינו. על אף המכשולים, אנחנו מקווים שנוכל להתגבר על הקשיים כדי לזכות בהזדמנות להביע את דעותינו ולתרום לתהליך שלום.

    • האם אתה מפקפק לפעמים בצדקת דרכך?

      כל עוד כוונותיי הן להשכין שלום ואהבה, אינני מפקפק בצדקת דרכי. כוונותינו טובות ואנחנו מנסים להשפיע על דעת הקהל הישראלית, הפלסטינית והבינלאומית, על מנת ליצור תמונה חיובית. אנחנו, משפחות שכולות שכאבו את אובדן יקיריהם, תורמים למניעת סבל זה ממשפחות נוספות. כוונותינו טובות ואנחנו סבלנו כאב נורא, לכן אנחנו מנסים לתרום לקידום השלום ועל מנת לחסוך ממשפחות נוספות את גורלנו.

    • האם מעורבותך בפורום הפתיעה אותך או את הסובבים אותך?

      מובן שזו הייתה הפתעה. פתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה חדשה. לא קל לעשות את הדברים האלה, הם דורשים אומץ רב, אמונה חזקה, אהבה ומחילה לאנשים אחרים. הפעילות שלנו כרוכה במאמצים גדולים משום שמעט אנשים יכולים לשאת את האובדן ובו בעת להשתתף בפעילות משותפת עם אנשים מהצד השני. אנחנו מנסים לתרום להשכנת שלום ונתמכים על ידי האמונה ותחושת הפטריוטיות שלנו. אנחנו מאמינים שכל ישראלי וכל פלסטיני צריך למלא את חובותיו ולקבל את זכויותיו ושעלינו לחיות ביחד תוך הפגנת כבוד הדדי.

    • Did your involvement in the Bereaved Families Forum come as a surprise to you or people around you?

      Of course it came as a surprise. I found myself in a new situation. It isn't easy to perform this work. It requires courage, a strong belief, and love and forgiveness toward others. Our work requires great effort because many people aren't capable of losing a loved one and also participating in an activity with people from the other side. Based upon our religion and patriotism, we try to contribute to the effort of achieving peace. We think every Palestinian and Israeli should fulfill his obligations and receive his rights and we should live together with mutual respect.

    • האם אתה מרגיש שמשהו בתחושת השייכות שלך השתנה?

      מבחינת תחושת השייכות שלי, השינוי היה חיובי.כיום אני מרגיש מחויב לזכויות אדם, למאבק החלשים ולתהליך השלום. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות יותר מחויבים לעזור לעניים ולנזקקים. כבני אדם, עלינו לעזור לעצמנו ולהתפתח על בסיס אהבה ושלום.

    • מה נחשב בעיניך לניצחון קטן?

      ניצחון קטן היה עבורי להתגבר על הכאב שבי ולפעול עם האנשים מהצד השני באהבה, במחויבות ובמחילה, על מנת להשיג משהו לעם שלנו ולאנושות כולה. אנחנו רוצים דו-קיום בשלום בין שני העמים.

    • מהו הלקח החשוב ביותר שלמדת בפעילות?

      הלקח החשוב ביותר הוא להבין את הצד השני ולהציג לו מבט חיובי עלינו. צריך להציג בפניהם את הסבל שלנו תוך הבנת הסבל שלהם. עלינו לנסות לחיות ביחד ככל האפשר.

    • מהו ההישג העיקרי שאתה רוצה להשיג למען העם והמדינה שלך?

      אני רוצה להשיג מה שכולם רוצים: מדינה ושלטון חוק שכל העולם יכבד, כולל ישראל. אני רוצה שנחיה כעם מכובד, שנהנה מזכויות, שנחיה בביטחון הדדי עם שכנינו ושנתקשר בדרך אנושית, ולא בדרך השנאה. ממלחמה כולם מפסידים, אולם משלום כולם מרוויחים.

    • מה נדרש כדי להשיג זאת?

      הגשמת המטרות שלנו כרוכה בהרבה עבודה קשה, סבלנות, הבנת האחר וגם בכך שהאחר יבין את סבלנו ואת חיינו. במצב הנוכחי, טיפוח שלום ואהבה היא משימה קשה מאוד. לכן, על מנת לממש את מטרותינו, על האמונה שלנו להיות חזקה ועלינו לקוות ולגלות סבלנות רבה, על מנת להתגבר על הלחצים והקשיים שאנחנו נחשפים אליהם.

    • מה פירוש המילה 'שלום' בעיניך?

      המילה 'שלום' פירושה יציבות, הענקת זכויות לאחר והכרה בזכויות האלה. אנחנו צריכים לחיות כך שאנשים ירגישו בעלי ערך בקהילה בטוחה ששולט בה החוק האנושי והבינלאומי. עלינו לחיות חיים שלווים, בלי תוקפנות בין האנשים, חיי אהבה והרמוניה.

    • מה התחזית שלך לחמש או לעשר השנים הבאות?

      אני חושב שחמש או עשר השנים הבאות יהיו קשות אך יהיו בהן יוזמות. אנחנו מקווים שהמנהיגים יעזרו לישראלים ולפלסטינים להשכין שלום. אנחנו מקווים שהילדים שלנו ייהנו מחיים שלווים ובטוחים. 

    • למי לדעתך ההשפעה הרבה ביותר על הנעשה באזור?

      לנו, הישראלים והפלסטינים, ההשפעה הרבה ביותר על האזור. עלינו לפעול יחד על מנת להגיע להסכמה ולפתרון שיוביל לשלום בזירה הישראלית-פלסטינית. לעולם לא נתגבר על המכשולים שבינינו על ידי הרג והרס, רק באמצעות פשרות והבנה הדדית.

    • מהי התפיסה השגויה ביותר לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית?

      הם [הישראלים] רואים את הסכסוך כסכסוך על האדמה ומזניחים את העניין האנושי. הם מתנהגים בצורה חומרנית ולא נוהגים נכון בסוגיות אנושיות. בראש סדרי העדיפויות שלהם נמצאת האסטרטגיה החומרנית, כמו ביטחון וכו', אולם הם מזניחים את ההיבט האנושי. אני חושב שהסוגיה האנושית היא החשובה ביותר משום שכאשר אדם מתייחס לרעהו בצדק ועל סמך מצפונו, ייפתרו כל בעיות היומיום. [הקהילה הבינלאומית] צריכה לפתח את החשיבה הישראלית והפלסטינית וללמד את הישראלים והפלסטינים איך לחיות ביחד. הציבור הישראלי צריך ללמוד איך לסיים את כיבוש העם הפלסטיני ולהעניק לפלסטינים את זכויותיהם על מנת לחיות יחד בשוויון. כל עוד ישנה אפליה בין הישראלים והפלסטינים ונמשך הכיבוש, לא נשיג מאומה.

    • ציינת שהעם הישראלי מתעלם מסבלו של העם הפלסטיני. מה אפשר לעשות להגברת המודעות?

      אנחנו עושים ככל יכולתנו לגרום לישראלים להבין שמדובר בעם, עם שמורכב מבני אדם. היחס של הישראלים כלפי הפלסטינים צריך להיות משוחרר מתביעות על הקרקע. עליהם להניח לפלסטינים לחיות את חייהם על מנת להגיע לשוויון בין שני העמים. כך יזכו הישראלים לביטחון. אסור שעם יהיה אנוכי ויחשוב שהאינטרסים שלו חשובים מאלה של הצד השני. זה עיקר הבעיה. לשני הצדדים צריכות להיות הזדמנויות שוות. צריכים להיות שוויון ואנושיות ולא שאיפה של צד אחד לשלוט במצב.

    • האם האשימו אותך בנורמליזציה?

      לא, אנחנו לא פורום לנורמליזציה. אנחנו מנסים להשמיע את קולנו בניסיון לחיות בשלום. איננו מעורבים בפוליטיקה, אנחנו מניחים לפוליטיקאים להתרכז בסוגיות הפוליטיות ואנחנו מתרכזים בסוגיות האנושיות. מטרתנו איננה להביא לנורמליזציה של היחסים שלנו עם הישראלים, זוהי סוגיה פוליטית. אנחנו שומרים מרחק מפוליטיקה ומתייחסים זה אל זה כבני אדם. אנחנו מבינים את רגשות הצד השני וכך משמשים דוגמא לפוליטיקאים ליחס אנושי כלפי הצד השני, במקום יחס שפוגע בחייהם של בני אדם. אנחנו מנסים לתת לפוליטיקאים רעיונות שיכולים לעזור להם לקבל את ההחלטות הנכונות לחברה הישראלית והפלסטינית. אנחנו לא מעורבים בפוליטיקה משום שזהו תפקיד הפוליטיקאים לקבל את ההחלטות הפוליטיות הנכונות. אנחנו מנסים להעביר את המסר שלנו: אנחנו שני עמים בעלי זכויות ומחויבויות שוות ואנחנו קוראים לכבוד ולביטחון הדדי. אנחנו לא מקבלים את הרג הישראלים או הפלסטינים. אנחנו פועלים יחד כאנשים ומותירים את העבודה הפוליטית לפוליטיקאים. פוליטיקה היא מגרש המשחקים של הפוליטיקאים והפעילות שלנו היא בעיקר אנושית. מטרת הארגון שלנו איננה נורמליזציה, אולם אנחנו חושבים שלאחר השלום תוכל להיות נורמליזציה. כשאנשים יחיו בשלום וירגישו את נוכחותו, תתרחש בו-זמנית נורמליזציה בין שני העמים והמדינות . אנחנו מנסים לתת תקווה לישראלים ולפלסטינים. אנחנו, שסבלנו רבות, משתדלים לתרום לתהליך השלום ולהבהיר שהישראלים והפלסטינים הם בני אדם שמגיע להם לחיות בכבוד ובביטחון במדינה ישראלית או במדינה פלסטינית. אנחנו גורסים שביסוד בעיותינו עומד הכיבוש ושעל מנת לחיות יחד בשתי מדינות בשלום עלינו לסיים את הכיבוש.

    • למילה 'נורמליזציה' פירושים שונים. מה פירושה בעיניך?

      נורמליזציה פירושה שאני מקיים, בסביבה שלווה, יחסים הדדיים עם אחר, ששותף לכוונותיי שוחרות השלום. בינתיים אין שלום אלא משא ומתן שמטרתו להשכין שלום. אני חושב שתהליך הנורמליזציה יתחיל לאחר שתהליך השלום יושלם, ולא להפך. לאחר שהפלסטינים יקבלו מדינה וזכויות אדם תהיה נורמליזציה בין שני העמים ושתי המדינות, אך כל ניסיון לנורמליזציה נידון לכישלון כל עוד אין שלום.

    • האם אתה חושב שהפחד משחק תפקיד בסכסוך?

      לפחד יכולה להיות השפעה, אבל לדעתי כשהאינטרסים של עם אחד באים על חשבונו של עם אחר, זה גורם למלחמות. כאשר עם כובש ומנצל עם אחר נוצרים סכסוכים, אך כאשר עמים חיים זה לצד זה בכבוד הדדי, אני לא רואה סיבה לפחד או לעוינות. סיום הכיבוש ייתן דחיפה לשלום, ונורמליזציה [של היחסים] תבוא אחר כך. אני מבין שסיום הכיבוש במהרה זו משימה קשה ביותר, אולם אני מקווה שהישראלים והפלסטינים ימצאו פתרון שיוביל לשלום באזור. אני חושב שמי שיכול ליצור שלום הם בעלי הכוח והעוצמה, לא החלשים. אנחנו מקווים שהעם הישראלי וממשלתו יסיימו את הכיבוש כמה שיותר מהר, תוך שמירה על כבוד הדדי, זכויות הדדיות וביטחון הדדי. התקווה שלנו היא שזה יקרה במסגרת ועל פי עקרונות בינלאומיים מוכרים.

    • מה גורם לפחד בין שני העמים?

      המצב הנוכחי יוצר פחדים בין שני העמים. אני מאמין שכאשר יתפתחו יוזמות שלום אמיתיות, הפחדים האלה יתפוגגו. על מנת שאנשים ירגישו בטוחים, עליהם ליהנות מחיים שלווים ומהנים, לעבוד ולדאוג למשפחותיהם. סיום הסכסוך הזה יחסל את הפחדים ויעניק לאנשים תקווה ורוגע.