Ali Abu Awwad
עלי אבו-עוואד

בשנים 2001-2000 שהה עלי בערב הסעודית לצורך טיפול רפואי לאחר שנורה ברגלו בידי מתנחל. בעת שהותו שם נודע לו שאחיו יוּסף נהרג בידי חייל ישראלי. בעבר ישב עלי בכלא הישראלי על הפגנות נגד הכיבוש, זריקת אבנים והשתייכות לארגון הפתח. אחרי שאחיו נהרג הצטרף עלי לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. עלי מפיץ את רעיון ההתנגדות הלא אלימה ברחבי הגדה ובישראל, נפגש עם חמושים פלסטינים ועם מי שמאוימים על-ידי מתנחלים, מתמודד עם שנאת האחר משני הצדדים ועם הסטיגמה נגד מי שמשתפים פעולה עם "האויב". עלי אומר שלעולם לא יסלח לחייל שהרג את אחיו, אבל שלא צריך לאהוב ישראלים כדי לעשות איתם שלום.



Robi Damelin
רובי דמלין

בשנת 2002 הרג צלף פלסטיני קבוצת חיילים ישראלים במחסום עין-עריק. בנה של רובי דמלין, דיוויד, שפיקד על המחסום, היה בין ההרוגים. אובדן בנה והידיעה שנהרג תוך שמירה על התנחלויות שלקיומן התנגד, אינם נותנים לרובי מנוחה. לאחר שדיוויד נהרג הצטרפה רובי לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. היא מקדמת פיוס ישראלי-פלסטיני בשיחות ברחבי ישראל והשטחים ובעולם. רוֹבּי אומרת שפעילותה נועדה לקדם הבנה בין ישראלים לפלסטינים. במציאות הישראלית היא מוצאת הדים לדרום-אפריקה של ימי נעוריה.



Shlomo Zagman
שלמה זגמן

רוב חייו של שלמה עברו עליו באלון שבות, התנחלות סמוכה לבית לחם. בנעוריו היה תומך פעיל בתנועת מולדת אך מאוחר יותר נחשף לדעותיו של ישעיהו לייבוביץ' והכיר בכך שכיבוש השטחים מסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. התבטאויותיו ברוח זו הרגיזו רבים בהתנחלויות, הוא ואשתו עברו לתוך תחומי הקו הירוק ושלמה היה לאחד ממייסדי "ציונות דתית ריאלית", קבוצה דתית התומכת בפינוי התנחלויות. שלמה יוצא למסע בגדה המערבית ובישראל, בוחן את ההנחות שלו ושל החברה הישראלית לגבי הסכסוך, ומגיע מעבר לעמדות שמאל-ימין מסורתיות.



Tzvika Shahak
צביקה שחק

בשנת 1996 נהרגה בתו של צביקה, בת-חן, בפיגוע בדיזנגוף סנטר. היא היתה בת חמש-עשרה; הוא נקרא לזהות את גופתה באבו-כביר. במהלך השבעה גילו צביקה ואשתו אילת שיומני בתם מלאים בשירים על שלום. הם פרסמו את שיריה של בת-חן בעברית ובערבית, והיו ממייסדי פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. שחק הוא אלוף משנה במילואים ומאמין שחשוב שלישראל יהיה צבא חזק, אבל ביטחון אמיתי תלוי בשלום עם הפלסטינים.



George Sa'adeh
ג'ורג' סעאדה

בשנת 2003 היו ג'ורג', אשתו נַג'וואה ושתי בנותיהם בדרכם הביתה מקניות בסופרמרקט בבית-לחם, כשחיילים ישראלים פתחו באש על מכוניתם והרגו את בתם בת השתים-עשרה, קריסטין. ג'ורג' נפגע אנושות ושכב שלושה ימים מחוסר הכרה במחלקה לטיפול נמרץ, בזמן שנג'ווא קברה את בתם בלעדיו. פחות משנה אחר כך הצטרף ג'ורג' לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ג'ורג', כיום סגן ראש העיר בית-לחם, אומר שכנוצרי הוא סולח לחיילים שהרגו את בתו, אבל השלום יבוא רק כשישראל תסיים את הכיבוש.



Rutie Atsmon
רותי עצמון

רותי עצמון עומדת בראש עמותת "חלונות", עמותה ישראלית-פלסטינית המפגישה נוער ישראלי ופלסטיני ומוציאה לאור מגזין נוער בערבית ועברית. כשהטלפון מצלצל במשרדה הצנוע, בקומת קרקע בלב תל-אביב, רוב הסיכויים שמדובר בידיעה על עוצר או סגר בשטחים, או על אישורי מעבר צה"ליים לשותפים פלסטינים - מידע שיקבע האם הסדנא או המפגש המשותף אכן יתקיימו כמתוכנן. רותי עובדת ללא הפסקה, גם אל מול המחסומים – הפיזיים והרגשיים – בשתי החברות, וממשיכה ללא ליאות במלאכה העדינה של עבודה משותפת עם מי שמשני צדי "מכשול ההפרדה".



Aziz Tanji
מוחמד פאוזי טנג'י (עזיז)

עזיז חי בטול-כרם וגדל במחנה הפליטים הסמוך. כעובד סוציאלי הוא מחויב לשיפור חייהם של ילדים פלסטינים. מתוך אמונה שפגישה עם הצד השני מועילה לילדים ישראלים ופלסטינים ריכז עזיז את פעילות "חלונות" בטול-כרם. למרות שהצבא הישראלי לא הנפיק לו אישור כניסה לישראל מזה שנים רבות, עזיז עומד בקשר יומיומי עם הצוות הישראלי ומארח אותו כשהוא מגיע לטול-כרם. הוא ועמיתיו הישראלים נאבקים לגבור על המחסומים הגבוהים שמציבים הסכסוך והכיבוש הישראלי בלא הרף בפני עבודתם המשותפת.