יחסי כוחות ישראלים/פלסטינים
מיכל זק
בית הספר לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ אני מאמינה שאנחנו צריכים להקשיב למה שהמיעוט אומר כדי שתהיה לנו יכולת יותר טובה להבין את המציאות. אז אני חושבת שבאופן כללי האמת נמצאת אצלם - לא כי הם ערבים אלא כי בתוך מערכת הכוחות הזאת, למיעוט יש את היכולת להבין יותר טוב את המציאות. המיעוט מבין איפה הוא חי וגם מכיר את הרוב. אנחנו לא כל כך מכירים את המיעוט, גם בגלל מה שאמרתי על השפה וגם כי אנחנו לא תלויים במיעוט, לא כלכלית ולא פוליטית. לדעתי, אנחנו פחות מבינים מה שקורה. זה לא משהו הכרחי, זה משהו שנובע מתוך המציאות הזאת. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
נאצר לחם
חדשות מען, טלוויזיית בית-לחם
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ אני באמת מאמין שהעם הישראלי הוא קורבן, קורבן של הרצל ושל בן גוריון, כי הם סיפרו לו שישראל היא המקום הכי בטוח עבורו בכל העולם. כשהביאו אותם לפה, הם קלקלו ולכלכו פה. עכשיו זה המקום הכי מסוכן בעולם ליהודים. ישראל היא ההיפך מציונות. העם הישראלי זקוק כעת לעזרה מהעם הפלסטיני; אם נגיד שאנחנו סולחים להם, העולם יסלח להם, לא בגלל שאנחנו הכי חשובים אלא כי אנחנו הכי חלשים ומסכנים. אנחנו עם קטן מאוד, כמו הישראלים. הישראלים רוצים לצאת מהמעגל הזה אבל לא מסוגלים כי הגנרלים הם אלה שמחליטים.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
ג'ורג' סעאדה
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ היחסים בינינו [בין חברי הפורום] מבוססים על האנושיות שמשותפת לנו. לכן אנחנו רוצים שהישראלים יבינו מה עובר על הפלסטינים. עלינו להבין את דרכי המחשבה של הישראלים ולהבהיר להם את מידת הסבל שלנו ואת זה שהם סובלים יחד איתנו. זו הדרך הטובה ביותר להבין זה את זה לבנות כבוד הדדי ולממש את הזכות לחיים בטוחים בשתי מדינות.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
קובי סניץ
אנרכיסטים נגד הגדר
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ אני מתרשם שבחלק מקבוצות הדיאלוג, ההנחה היא שכדי להסתדר עם הצד השני, כדי שלכולם יהיה נעים, צריך להתחיל מעמדה של הדדיות: פלסטינים סובלים, ישראלים סובלים. אם נתחיל מהנקודה הזאת יהיה קל יותר להסתדר. אבל אני חושב שבכל הנוגע למצב הפוליטי, עמדה כזאת די מטעה. ישראלים ופלסטינים לא נמצאים באותו מצב. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
מיכל זק
בית הספר לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ אנחנו הבנו שעניין השפה, העובדה שהכל מתנהל בעברית, זה לא עניין טריוויאלי. זה לא שהעיקר הוא מה שאנחנו מדברים, לא משנה באיזו שפה! לא! חשוב באיזו שפה אנחנו משתמשים, והעובדה שכל ההתנהלות כאן היא בעברית גם מוכיחה שאין שוויון וגם ממשיכה לייצר חוסר-שוויון. כי השפה היא הרבה יותר מכלי לתקשורת; השפה היא תרבות, זהות, הרבה מאוד דברים. המשמעות היא לא רק שהערבים מוותרים על הרבה דברים בתוך הדיאלוג הזה, אלא גם שאם אני לא יודעת ערבית, זה אומר שאני לא עושה הרבה צעדים שאני אמורה לעשות. אני יכולה להגיד עד מחרתיים שאני בעד שוויון אבל לדעתי זה מוגבל, כי יש הבדל בין מישהו שהוא דו-לשוני לבין מישהו שהוא חד-לשוני, אין מה לעשות. זה כואב כי זה קריטריון לא פשוט. לא פשוט ללמוד שפה. אבל לדעתי זה ככה וצריך להגיד את זה.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
מיכל זק
בית הספר לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ הגישה שפיתחנו [להנחיית דיאלוג] מתייחסת ליחסים השוררים בין יהודים לערבים כאל יחסים בין שתי קבוצות, כיוון שהסכסוך בחוץ הוא בין שתי קבוצות, הוא לא בין יחידים. ומכיוון שהזהויות הקולקטיביות האלו מאוד משמעותיות, הגישה הבין-אישית מנסה לשבור את החיבור הזה, להגיד: "עזבו את זה, תשאירו את זה שאתם יהודים או ערבים בחוץ, בואו נהיה פה רק בני אדם". הגישה שלנו אומרת: "לא, תביאו את זה. נכון שכולנו בני אדם! אבל תביאו גם את החלקים האחרים ונתמודד! תביאו את החלקים האחרים כי הם אלה שמייצרים את הקונפליקט". אין פה עניין שהוא רק בין בני אדם. יש לנו גישה הרבה יותר פוליטית שמתייחסת ליחסי הכוחות ולחוסר האיזון שקיימים במציאות. בגלל שהגישה דומה למציאות ולא מנסה ללכת נגד המציאות, יש אפשרות ללמוד ממנה על המציאות. זאת יכולה להיות מעבדה שמאפשרת לנו ללמוד על מה שקורה בחוץ. כאשת חינוך האפשרות הזאת יותר נראית לי, כי אפשר היה גם לעשות סדנאות קרמיקה.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
מיכל זק
בית הספר לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ אני חושבת שבשנים האחרונות פשוט אימצנו עמדה כלפי המציאות שמפרקת יותר את המושג הזה של שוויון - שקודם היה יותר נאיבי, שהיה משהו כמו 50-50, שוויון זה איזון, זה חצי-חצי. בשלב מסוים פשוט רואים שזה לא ככה, שהמציאות כל כך לא שוויונית ושצריך לנסות משהו הרבה יותר דרמטי כדי שיהיה שוויון. צריך לעשות היפוך של המציאות, וההיפוך הזה מאוד קשה לקבוצה בעלת הכוח, כי פתאום היא מרגישה שהיא מוותרת על המון דברים; וזה נכון. זה קשה, אבל זה מה שצריך לעשות. אם עושים פה כמו שחשבנו בהתחלה, 50-50, זה נכון שזה יותר ממה שקורה במציאות, אבל המציאות כל-כך חזקה שזה פשוט לא יוביל לשוויון.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
מיכל זק
בית הספר לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ הגישות ששלטו [בשנות השבעים] היו בעיקר גישות מאוד צפון אמריקאיות של 'המפגש הבין-אישי', קרי, "אני אכיר אותך ואת תכירי אותי וכך נראה שאנחנו בני אדם ונתחבק ונתנשק", וככה פחות או יותר הכל יישאר אותו דבר. בשנות השמונים שררה אי-נחת מאוד גדולה סביב הגישות האלה, פה ובחוץ לארץ. בארץ, בעיקר המנחים הערבים טענו שהגישה הזאת למציאות לא מתייחסת ליחסי כוח, היא מניחה שוויון שלא קיים במציאות. ” [מעבר לקטע בראיון המלא]
קובי סניץ
אנרכיסטים נגד הגדר
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ לדעתי, בעיה פוליטית עמוקה יותר היא מעמדם של הישראלים בארגון ההפגנה. זו שותפות, אנחנו עובדים יחד עם הפלסטינים, אבל הכפר שלהם והם צריכים להוביל את ההפגנה. זה לא מתפקידם של הישראלים להטיף לפלסטינים איך לנהל את המאבק שלהם. לאנשים חדשים, שאין להם הרבה ניסיון או רגישות לנושא, יש נטייה לנהל את העניינים יותר מידי. הפגנה, במיוחד אחרי שהצבא תוקף, נהיית כאוטית ומתפזרת, ואז אין ממש מנהיגות אחת ברורה, ויש כל מיני הזדמנויות לאנשים לתפוס פיקוד ולנקוט יוזמה אישית. מניסיוני, ישראלים, ובמיוחד אנשים חסרי ניסיון או כאלה שלא בקשר עם הכפר, נוטים להשתלט יותר מדי: לכו לכאן, אל תזרקו אבנים. זה סוג המתח שיכול להתעורר בקבוצות גדולות שאין להן עבר ממושך של פעילות משותפת.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
איתמר שפירא
לוחמים לשלום
לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »
“ יש טיפה חוסר איזון במפגשים. בהתחלה היה נראה שהישראלים באים כביכול בגישה אולי יותר מתנצלת, והם [הפלסטינים] בעצם עדיין במאבק - לא אלים - אבל במאבק. גם זה מתאזן לאט לאט, אחרי שהבנו שגם לנו, לצד שלנו, חשוב להדגיש את הלאומיות שלנו. אין כאן שתי חברות שסיסמתן "אין מדינות אין התנגדות", אלא הכוונה היא כן להדגיש את הלאומיות, כל אחד של עצמו, ומתוך הכרה בזהות הלאומית לסיים את הכיבוש ולסיים את האלימות.” [מעבר לקטע בראיון המלא]
