« מפתח נושאים

חינוך

יועאד שביטה
Building Bridges for Peace (בניית גשרים לשלום), רעות-סדאקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ ...אני, כמיעוט, כפלסטינית במדינה הזאת, לא יכולה להתקדם בלי ללמוד. קשה לי להתקבל לאוניברסיטה, האוניברסיטה... זה כבר סיפור אחר... וזה נורא חשוב לי. למדינה עצמה לא חשוב לתת לי השכלה גבוהה, לא רוצה באמת שאני אתקבל ללימודים, ואני כן רוצה לעשות את זה. אני כן רוצה לעשות את השינוי הזה. אני חושבת שאם אני אמשיך בעבודה התנדבותית כל החיים שלי, או אפילו לא התנדבותית, לא אשכיל ואני לא אהיה משהו. אני חושבת שכל מי שהוא במצב כמו שלי גם יחשוב באותה הצורה. קודם כל צריך לקבל את הכלים כדי לשנות את המצב.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ גם ברגעים הכי חשוכים, כשלא הייתה בכלל תקווה. אנחנו מאמינים שיבוא היום שאחרי וכשזה יקרה כדאי מאד שנהיה מוכנים עם החומרים. זאת הייתה התפיסה. אני חושב שהפוליטיקאים צריכים ללמוד את מה שהמורים שלנו למדו: להקשיב לנרטיב השני, לשאול שאלות, להסביר לצד השני אילו מינוחים מעליבים אותם ולראות כיצד הנרטיבים יצטרכו להתאים בכדי שכל מורה ירגיש את היכולת ללמד אותם בכיתה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

יועאד שביטה
Building Bridges for Peace (בניית גשרים לשלום), רעות-סדאקה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אני לא מאמינה שאם אני אשב בבית ואלמד, אקבל תואר, אפילו של פרופסור, ואני רק אעבוד בתחום שלי ולא אעשה כלום זה ישנה משהו. בגלל זה כשהייתה לי בגרות והייתה הפגנה חשבתי על זה עשר פעמים. "ללכת להפגנה או לשבת ללמוד לבגרות?" למרות שאימא שלי תמיד אמרה: "זה מה שיעזור לך בחיים: לקבל עכשיו את תעודת הבגרות, לעשות את העבודה שלך דרך ההשכלה שלך". עכשיו אני מבינה את זה, עכשיו אני מבינה על מה היא דיברה. אבל אז זה היה ממש קשה לעכל את זה - בטבח שהיה בג'נין, "תקשיבי, האנשים הולכים להפגין ואת רוצה שאני אשב ללמוד לבגרות? איזה אוירה יש כשאני לומדת לבגרות?”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

צביקה שחק
העמותה להנצחת בת-חן שחק ז"ל, חוג ההורים – פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כשאנחנו נפגשים בבית ספר ישראלי, הפלסטיני הוא הכוכב, כי פתאום רואים פלסטיני צעיר, לפעמים מדבר בעברית רהוטה, אין לו קרניים, אין לו זנב, והוא מדבר על שלום. קשה להם מאוד לעכל את זה. מרבית התלמידים רואים פעם ראשונה בגובה העיניים פלסטיני מדבר עברית ומדבר על שלום. לא קרו דברים כאלה קודם. זו בשבילם חוויה מאוד ייחודית ומרגשת. מאוד שונה. אבל מקבלים את זה. וכשאנחנו מגיעים למקום שבו יש רוב פלסטיני, אנחנו הישראלים נהיים הכוכבים. פתאום חשוב להם לדבר איתנו, להבין, לראות.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ באופן כללי, אפשר למצוא דברים טיפוסיים למצבי סכסוך בספרי הלימוד הפלסטינים והישראלים, כאשר מטרת ספרי הלימוד היא לתמוך ולהצדיק את הצד שלך בסכסוך ולעשות דה-לגיטימציה של הצד השני. את זה מוצאים הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני, וזה טיפוסי מאד גם במקומות אחרים שבהם היה סכסוך מתמשך קשה לפתרון.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

אילת שחק
העמותה להנצחת בת-חן שחק ז"ל, חוג ההורים- פורום המשפחות השכולות לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הכי מעניין לקרוא את המשובים שבהם הילדים אומרים שבלבלנו אותם, שנתנו להם חומר חדש למחשבה, שנתנו להם זווית ראיה נוספת, ששינינו את דעתם, נתנו להם תקווה, כל המגוון הרחב, שאנחנו חייבים לעשות את ההרצאות בכל בתי הספר, שזו ההרצאה הכי מעניינת שהם קיבלו אי פעם והם רוצים עוד. זה נותן המון כוח להמשיך.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

חולוד בדאווי
האגודה לזכויות האזרח בישראל, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, בת שלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ מגיע השלב בחייו של אדם בו הוא מגלה לפתע דברים שקודם לא היה מודע להם. בשלב הזה מגלים את הסביבה והתנאים שמסביב. המודעות שלי לפעילויות ולתנועות האלה התפתחה כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה כשהייתי בת תשע עשרה. מהשנה הראשונה בלימודים הייתי פעילה בתנועת הסטודנטים הערביים ובמיוחד בחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון. מאוחר יותר הייתי פעילה בוועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה שפעלה לשפר את מעמדם של סטודנטים ערביים באוניברסיטה.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

ד"ר ח'ולוד דג'אני
הקמפיין העממי לשלום ולדמוקרטיה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הפעילות לקידום השלום לא קשורה רק לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנחנו פועלים לקידום השלום כחינוך תרבותי או חברתי. החברה שלנו מגיבה לדיכוי, לסבל, למשברים בכלכלה ובחברה ולבעיות הנוכחיות. מבחינה פסיכולוגית אנשים נוטים באופן בלתי מודע לפעול מתוך עמדת הגנה. היעדר חינוך לשלום משפיע על ההתנהגות היומיומיות של ילדים ועל ההתפתחות הרגשית והפילוסופית שלהם. לפני עשרים או ארבעים שנה, החינוך החברתי והחינוך בבית שלאורם גדלנו היו שונים מאוד מאלה של היום. הסיבה היא שהנסיבות השתנו, הנסיבות ברחוב, במשפחה ובחברה. לכן הפעילות להעלאת המודעות לחינוך לשלום הכרחית. צריך ליישם את החינוך לשלום כדרך חיים ולשלבו בהתנהגות ובדיבור. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

קיטי כהן
הפולקלור של האחר - המכון לחקר דת ועדות בישראל לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ בבתי ספר פלסטינים ה'אחר' הוא נוצרי. לפעמים מזכירים את היהודי, לא תמיד לחיוב, אבל ישראל לא קיימת, תל אביב לא קיימת, המדינה לא קיימת במפות, בתוכנית הלימודים. בציורים של הילדים המדינות קיימות זו לצד זו, זה השינוי המדהים שחל במהלך שלוש השנים שבהם הילדים עבדו יחד, בפרויקט מתמשך. התרחש שינוי, תהליך חינוכי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

עלי אבו-עוואד
חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות, "אל טריק" (הדרך) לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כידוע, חינוך הוא גורם בכל סכסוך. אנחנו מנסים להסביר את המסרים שלנו לתלמידים ולסטודנטים. בדרך כלל מקבלים אותנו. לפעמים אנחנו שומעים דברים קשים אבל בסופו של דבר אתה מתחיל להבין ולנתח למה תלמיד מסוים מדבר בשנאה כזאת. התלמיד לא נולד עם השנאה הזאת אז למה הוא כזה עכשיו? אתה מתחיל להבין את העניין הזה, ומוצא את עצמך סניגור של רגשות אנושיים בקרב בני האדם. בנוסף, ילדים משני הצדדים גדלים על פי נקודות מבט שונות. אצל הציונים או היהודים, 1948 מציינת את הקמת המדינה הציונית או היהודית, אבל מבחינתנו זה האסון [הנכבה]. שני הצדדים צריכים להבין את מקור השנאה הזאת; באמצעות ההרצאות שלנו אנחנו מנסים להסביר את הסיבות לשנאה ולחוסר ההבנה ולהעביר את המסר שהאנשים בצד השני הם לא חיות, הם בני אדם.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הסיבה שהתחלנו לספק תוכנית תמיכה נפשית היא שהרבה ילדים התחילו להגיע עם פחדים, עם היפראקטיביות, תוקפנות, חוסר שינה, סיוטים, כל התופעות האלו. המתח הנפשי קיים וצריך להתמודד איתו. [...] אנחנו מספקים מרחב שבו הילדים יכולים להרגיש מוגנים, נפשית ופיזית. וזה הבסיס לחינוך לשלום.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ [אבי] עבד עם פליטים מטעם אונר"א [סוכנות הפליטים של האו"ם], ובתקופה הזאת הוא הכיר מקרוב את סבלם של ילדים פלסטינים והכיר בצורך שלהם בסביבה בטוחה וגם בצורך להגן על הילדים האלה ממעורבות באלימות שתוביל לעוד סבל. לכן, עבורו, פעילות בדרך לא אלימה הייתה גם דרך להתמודד עם הילדים האלה, וללמד אנשים כיצד לחנך את ילדיהם לחיות את חייהם בדרכי שלום. ”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הרעיון הוא לא להגיד לילדים, "אל תשנאו את הישראלים". החינוך לשלום לא עובד ככה, כי זה ייצור התנגדות [...] גם עם מבוגרים, זה לא שמלמדים, "תאהב את זה, תשנא את ההוא". זה לא עובד. יש חשיבות רבה במסגרת העבודה שלנו, גם עם מבוגרים, לתת לאנשים לחשוב ולא להכריח אותם להשתנות, זה עניין של שיתוף פעולה. כי אם מכריחים אנשים להשתנות נוצרת התנגדות ודברים מסתבכים, אבל אם מעודדים אנשים לחשיבה, הם ישתנו. וזה העיקר בהקשבה אוהדת”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הרעיון שלנו היה לבנות שני נרטיבים שיהיו רווחים בציבור לאורך זמן, הרבה אחרי שיהיו פה שתי מדינות. אנחנו דוגלים ברעיון של שתי מדינות. הרעיון היה להכין את התלמידים לקבל את זה שיש שתי גישות למה שקרה כאן. למשל, עבור הפלסטינים, הצהרת בלפור היא הפעם הראשונה שבה אין הכרה בזכויות שלהם. עבור היהודים הישראלים, זו הפעם הראשונה שהקהילה הבינלאומית הכירה בזכותם לבית לאומי כאן. הדברים האלה לא ישתנו גם אם יהיה פתרון פוליטי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ [לפני שמשרד החינוך יכיר בספר הלימוד שלנו] אני חושב שנדרש שינוי במצב הפוליטי. כאשר יתחדש הדיאלוג בדרג הפוליטי אני חושב שחינוך זה אחד הנושאים שיעלו לסדר היום. שני הצדדים מודעים כיום לחשיבות בשינוי החינוך. זה נושא שהוזנח באוסלו. זה היה דבר בעייתי באוסלו, ואפילו ביוזמת ג'נבה אין פרק שעוסק בחינוך. אנחנו סבורים שחינוך צריך להוות נושא מרכזי בכל הסכם שלום עתידי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ ההשוואה בין מה שקורה כיום בין ישראלים לפלסטינים לבין מה שקרה בשואה לא מוצאת חן בעיני. אני חושב שזה פשטני מדי; זה גס, זה ולגרי בעיני ואני לא אוהב את ההשוואות האלה. עם זאת, העבודה שלי בתחום הסכסוך ההוא תרמה להבנתי את המצב שלנו. למשל, נתתי סמינר בו סטודנטים שלי ראיינו ניצולי שואה וילדים של ניצולי שואה. הם הביאו את הראיונות לכיתה ודיברנו עליהם. כיום אני עובד עם קבוצה של יהודים וערבים ישראלים, והם מראיינים אנשים מדור ההורים ומדור הסבים. הם מביאים אתה ראיונות לכיתה ואנחנו דנים בהם. למדתי לתרגם פעילויות מהסכסוך ההוא לסכסוך הנוכחי.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ לפני שנתיים, אולי לפני שנה וחצי, היה לנו אורח והוא דיבר עם ילד בן ארבע ושאל אותו אם הוא מחבב את הישראלים. הילד ענה, "לא, אני שונא אותם". והאורח שאל, "איך ילד שלומד בבית הספר הזה יכול להגיד דבר כזה!?". אני אמרתי, "זה בסדר, הילד לומד כאן רק כמה חודשים, אבא שלו מובטל - הוא נורה על ידי ישראלים, והבית של שכניו נהרס לפני כמה ימים. אז מה אתה מצפה שהוא יגיד? שהוא יקפוץ ויגיד, תן לי חיבוק?" לא ככה אנחנו מחנכים.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

קיטי כהן
הפולקלור של האחר - המכון לחקר דת ועדות בישראל לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ אם מדובר בצעירים, קודם תלמדו ערבית שנה, ערבית מדוברת, וגם  כמה קורסים בתרבות ערבית. לדעתי, כל בתי הספר צריכים ללמד ערבית ובתי הספר שלהם צריכים ללמד עברית. אסור שהם ילמדו עברית רק בכלא. רוב הפלסטינים שאני פוגשת למדו עברית בכלא. קודם כול ללמוד את השפה ולהיפגש, בלי דעות קדומות או רעיונות לפיוס או שיטות דיאלוג שמיובאים מחו"ל. צריך להקשיב להם ולהיפטר מהפחד.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ [אבי] האמין בחירות אבל ראה שאלימות מביאה רק לעוד אלימות ושמה שאנחנו צריכים הוא לגדל דור חדש של פלסטינים וישראלים שמאמינים בשלום, בדו-קיום ובכיבוד זכויות הזולת.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

פרופ' דן בר-און ז"ל
PRIME המכון לחקר השלום במזרח התיכון לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ הפרויקט הראשון הוא פיתוח ספר לימוד עבור בתי ספר, בשיתוף עם מורים פלסטינים ישראלים ושני היסטוריונים. הצענו לבדוק תאריכים מתולדות הסכסוך... בתחילה בחרנו שלושה תאריכים: 1917 – הצהרת בלפור, 1948 והאינתיפאדה הראשונה (1987). כל מורה היה אמור לכתוב את הנרטיב הלאומי שלו לגבי התאריכים, אחר כך הם קראו את הנרטיבים אחד של השני, העירו הערות ושאלו שאלות. בסוף, הדברים נכתבו בתור שני נרטיבים נפרדים. על כל מורה מוטל ללמד את שני הנרטיבים בשפה שלו, כדי להעלות את המודעות בקרב התלמידים וכדי לגרום לתלמידים להכיר בעובדה שיש נרטיבים שונים ולכבדם, וללמד שאין גרסה אחת שהיא נכונה ולגיטימית. זה לא שאחד הוא העובדות והשני הוא תעמולה, כפי שהציבור סבור. יש שתי פרספקטיבות, שתי תפיסות של המאורעות בתולדות הסכסוך.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איתמר שפירא
לוחמים לשלום לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ כשישראלי מדבר עם קהל פלסטיני הוא יכול לספר על הצד שלו ולהראות את הזווית שלו, לספר שהוא, הישראלי, גם היה לוחם, "כמוכם", ככה הוא יגיד לקהל שלו. אם אני מדבר עם ישראלים או בבית ספר ישראלי, אני מדבר עם אותם ילדים שרוצים להיות גיבורים ולהגיע לסיירת מטכ"ל. אולי הדובר, שהיה בסיירת מטכ"ל, יאמר, "לאו דווקא תהיה כזה גיבור שם". ילד יכול להקשיב לו, או לי, כי אנחנו לא אימא שלו... אנחנו מייצגים כביכול את המאצ'ו שבקונצנזוס, מתחברים לתחושה שלו ש"אני גם רוצה להיות כמוהם", להם אפשר להקשיב. בגלל שהדוברים הישראלים והפלסטינים באים יחד, הילדים יכולים להקשיב לאויב, לראות את האויב, את האיש המסוכן והנורא שבדרך כלל נצלב בחברה הישראלית.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]

איברהים עיסא
בית הספר פרחי התקווה לראיון »
מתוך מפתח הנושאים »

“ חינוך לשלום קשור ביצירת מרחב מוגן לילדים. חינוך לשלום מיועד לא רק לתלמידים אלא לכל מי שמעורב: הורים, מורים, תלמידים, המשפחות, כל מי שמעורב. אז אנחנו מתחילים במורים כאן. כל המורים שלנו נאמנים לפילוסופיה של בית הספר, כיוון שאי אפשר להתמודד עם שלום מתוך סכסוך. במילים אחרות, כל המורים הם פעילי שלום. הם באמת תומכים בפילוסופיה של בית הספר. אנחנו מספקים הדרכה מסודרת למורים בנושאים רבים כמו העצמה, הקשבה אוהדת והכשרה מיוחדת כיצד להתמודד עם התלמידים בעתות מצוקה ופחד.”  [מעבר לקטע בראיון המלא]