נכנסתי לעובי הקורה אחרי שבני יותם נהרג. יותם נהרג באוקטובר 1995 בלבנון, בפעילות מבצעית כלוחם בגולני. הרבה אנשים מנסים לקשור בין הפעילות שלי ובין השכול. קשה לי להגיד שבגלל שיותם נהרג אני עוסק בפעילות הזו [....] הזמן שלי מתחלק פחות או יותר כך: 80% בסיוע לחולים פלסטינים ולילדים פלסטינים, ו-20% – בסיוע לנוער האתיופי באזור מגוריי. אני עושה שם פעילות שבחלקה מקבילה לפעילות עם הפלסטינים. [....] הייתי קשור גם לפעילות בדאלית אל-כרמל ולכמה מבצעים בשכונת הרכבת בלוד.

מנהלי התוכנית התקשרו ליואל מרשק, מרכז אגף המשימות של התק"ם, וביקשו להכניס את הפרויקט הזה בשטחים [....] יש לנו בסביבות 15 קבוצות בדרום הר חברון, למשל סוסיה, אום אל-ח'יר, א-תוואנה. בכל כפר או מאהל כזה הקמנו קבוצת כדורגל ובא-תוואנה הקמנו שתי קבוצות. באזור ג'נין יש ארבע קבוצות ובאזור ירושלים שלוש או ארבע קבוצות. יש המון בעיות. יש מקומות שהביטחון המסכל הפלסטיני בא ולקח את כל הציוד וטרפד לנו את העסק [....] [הפלסטינים] לא מכירים בתוכנית הזאת בגלל שהם רואים בה נורמליזציה, הכרה בכיבוש

אני חושב שהשינוי יכול לבוא רק מתוך העם, רק מתוך תנועות ציבוריות לא מפלגתיות [....] תנועות אזרחיות יכולות להשפיע על המנהיגים וזה מה שעשו. אנשים יכולים לטעון מה שהם רוצים אבל ארבע אמהות הן שהשפיעו על היציאה מלבנון. לתנועת 'שובי' הייתה השפעה על היציאה מעזה. מעניין שאלה ארגוני נשים

אם נצליח להביא את המנהיגים של שני הצדדים למסיק - נוציא אותם מהמזגנים, מהפלזמות - נביא אותם שיישבו מתחת לעץ ולא ניתן להם לחזור הביתה, אין לי שום ספק שייצא שלום. כי העם רוצה שלום. העם לא יכול בלי שלום. הוא רוצה עבודה, הוא רוצה התפתחות. ברגע שהעמים ילחצו, למנהיגים לא תהיה ברירה, הם יהיו חייבים להביא שלום. התקווה שלי היא האנשים, האנשים למטה