אנחנו מתמקדים בקהילות משני צדי הקו הירוק, או משני צדי הגבול בין ישראל וירדן, שחולקות משאב מים – נהר, נחל או ואדי שזורם ביניהם. הקהילות משתמשות במשאב המשותף כדי לנסות להבין יותר טוב את המציאות בצד השני – מציאות המים או הסביבה בצד השני – וגם כדי לשפר את הסביבה המשותפת ותוך כדי כך לבנות יחסי שכנות טובים. זו מהות השלום, שכנות טובה

אם בודקים את התוכניות של שרון בגדה המערבית רואים שהוא מוכן להחזיר 40% משטחי הגדה. ל-60% השטחים הנותרים יש ערך אסטרטגי, בעיקר מבחינת מים. ודאי שכל האזורים בחלקה המערבי של הגדה קשורים לשליטה על מקורות המים. ההתנחלויות נבנו תוך מחשבה על מקורות המים. הרצון לא להחזיר שום חלק מבקעת הירדן לפלסטין הוא גם כדי לחצוץ בין פלסטין לירדן, אבל גם כדי לא להתחלק עם פלסטין במי הירדן. מים הם מרכיב מכריע בתהליך השלום

אירועים קהילתיים למבוגרים קרה שמישהו נעמד ואמר, "זו תוכנית לשיתוף פעולה עם האויב. צריך להפסיק וללכת מפה." משתתפי התוכנית או המפגש היו צריכים להתמודד עם המצב. במקרה אחד, מנהל בית ספר ענה, "הקהילה שלי מרוויחה מהתוכנית הזאת. התוכנית הזאת שיפרה את מצב המים בבית הספר הזה והביאה לבנים ולבנות שלנו מי שתייה. מה אתה עושה למען בית הספר? מה אתה עושה שאתה אומר לאחרים שיקומו וילכו!?"

לשלום ולפיתוח בר-קיימא. זה תחום הסמכות של הארגון, אנחנו פועלים ליצירת שלום בין עמים. אנחנו מודעים מאוד לכך שלפעילות אין כל משמעות אם מתמקדים רק בראשי ממשלה או בנשיאים שחותמים על הסכם זה או אחר. לישראל ולירדן יש הסכם שלום כבר עשר שנים. אין שלום בין ישראלים וירדנים, שלום כזה לא קיים, זו אחיזת עיניים. זה לא שלום, ואם הוא יישאר ברמה המזויפת הזו של ממשלות, כשהממשלות יתחלפו הכול יתפורר וייעלם. תהליך שלום שמערב אנשים, קהילות וסביבה משותפת יוצר יסודות אמיתיים לשלום ובונה הבנה