ציטוטים לפי מפתח נושאים מתוך הראיון עם גילה סבירסקי
הייתי מאוד ציונית כשהתבגרתי. עברתי לכאן בגיל 19 [....] השינוי ההדרגתי הוביל לרגע של תובנה עמוקה. התחתנתי עם גבר לא דתי והייתה לו השפעה משמעותית על צורת החשיבה שלי, וזה הוביל לשינוי ההדרגתי. הוא היה איש מפלגת העבודה והוא האמין שציונות סוציאליסטית היא הדרך הנכונה. התחלתי לחשוב שעדיף להצביע עבודה, וכך היה בשנים הראשונות
הוזמנתי לבית של מישהי כדי להיפגש עם חברה פלסטינית. מעולם לא שוחחתי עם פלסטינית. החברה הייתה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה פלסטינית. מה שאמרתי עכשיו בכלל לא הסתדר לי אז. נכנסתי לחדר והתיישבתי, והיא הייתה בדיוק כמוני. היא דיברה אנגלית שוטפת, היא ניתחה את המצב בצורה מאוד זהירה, עדינה, כיאה לאישה בעלת ערכים הומאניים, וסיפרה על הסבל שמשפחתה חווה תחת הכיבוש. מעולם לא שמעתי דברים כאלה ומעולם לא פגשתי פלסטינית
התחלתי לבקר בשטחים ונפגשתי עם אנשים ושוחחנו, ביקרתי אנשים וראיתי שגם להם יש אסלות שמורידים בהן מים, וגם הם מבשלים בעזרת מתכונים וגם הם משוחחים זה עם זה על ספרים. זאת הייתה חוויה מדהימה, והתחלתי לחשוב יותר ברצינות על פוליטיקה והגברתי את רמת הפעילות שלי. הבנתי שיש מסך גדול של שתיקה והסתרה, ומאחוריו הכיבוש מרקיב ומבעבע לו. לאט לאט התחלתי להקדיש את זמני לסוגיה הזו
ערכנו הפגנת נשים שכללה נשים ישראליות, פלסטיניות ונשים מרחבי העולם. כ־70 נשים הלכו לכפר פלסטיני וערכו הפגנה לא־אלימה נגד החומה. משמר הגבול הפציץ אותנו ברימוני הלם, גז מדמיע וסוסים. מולי נפצעה מאלה בזמן שהיא ברחה, יש לנו צילומים שמתעדים שוטר שרכב על סוס ורדף אחריה, הוריד לה אלה על הראש ועל הכתפיים ושבר לה את הכתף. הפצתי אי־מייל בנוגע לזה. הבעיה היא שזה לא מקרה בודד. בשבועות האחרונים המצב בהפגנות לא־אלימות גרוע מאוד, כיוון שהחיילים מרשים לעצמם להתנהג ככה.
היום קראתי תגובה ששלח ישראלי שמאוד כעס על הדו"ח שלי. הוא האשים אותי שאני מחפשת דרכים לגרום נזק לישראל מבפנים כדי עורר את חמתו של העולם נגד ישראל. אני רואה ושומעת. אנחנו לא חסינות מפני זה וזה כואב מאוד. השבתי לו, ובין השאר כתבתי שהדו"ח פורסם במלואו בעברית ולא זכה לפרסום באף אחד מאמצעי התקשורת בישראל. לא היה עיתון, תחנת רדיו או ערוץ טלוויזיה שסיקר את פרסום הדו"ח לפני שפרסמתי אותו באנגלית. אני חשופה לזה וזה לא נעים
באקלים הנוכחי אנשים חוששים מאוד מפני הפלסטינים ומחזיקים באמונה שהם אינם שותפים להשקפת עולמנו. קצת אחרי תחילת האינתיפאדה הנוכחית, הנשיא קצב, הנשיא הנוכחי, אמר שלא רק שמדובר באנשים שלא שותפים לתפיסת עולמנו, אלא באנשים שהם לחלוטין מחוץ למסגרת הקיומית שלנו, ומתנהגים כאילו שהם לא חיים על כדור הארץ. וזה המסר שהישראלים שומעים. פלסטינים הם חייזרים, אין להם את אותם הערכים, הם כוחניים, פרימיטיביים, אכזריים וכו'. כשנשיא המדינה, ראש הממשלה וכל שאר חברי הממשלה אומרים דברים כאלה זה מאוד מקשה עלינו לומר, "מדובר באנשים כמונו". אף אחד לא שומע את המסר הזה
בשום פנים ואופן [בקואליציית נשים לשלום] איננו מצדיקות פיגועים או טרור או אלימות מכל סוג שהוא, לא מצידנו ולא מצידם. אנחנו בהחלט מבינות - ואני מדברת בשם עצמי - שלישראל הזכות להגן על עצמה. אני יודעת שלישראל יש אויבים. הייתי יכולה להבין אילו ישראל הייתה בונה גדר כדי להגן על עצמה, למרות שאני לא מסכימה שזו הדרך הטובה ביותר להתגונן. אבל הצורך בגדר לא אומר שאפשר להקים את הגדר בשטחו של הצד השני. זה רק מלבה את האש עוד יותר
[החזון שלי] מאוד דומה להסכם ז'נבה: פתרון של שתי מדינות, הגבול צריך להיות על תוואי קווי 67', פחות או יותר, חילופי שטחים בעלי מידות שוות באמצעות משא ומתן. בשאלת הפליטים יצטרכו לדון כך שגם ישראל וגם הפלסטינים יוכלו לעמוד בפתרון שיימצא. ירושלים חייבת להיות בירה משותפת - מחולקת ופתוחה. על פי החזון שלי, פלסטין וישראל שתיהן כאן, מחובקות ולא מבחירה, אבל אין דרך להתנתק אחת מהשנייה. לכן, בואו נמצא דרך שתתאים לשני הצדדים
תהליך אוסלו הבהיר את הצורך לשאוף לפתרון של שתי מדינות. לפני תהליך אוסלו רק 20% מכלל הישראלים - אלה נתונים אמיתיים - האמינו שפתרון של שתי מדינות הוא כדאי. כיום 80% או יותר מכלל הישראלים סבורים שאין מנוס. למעשה, אני בטוחה שמדובר ביותר מ־80%, הנתון הזה כבר בן 4 או 5. מדובר בשינוי משמעותי שחל בעקבות תהליך אוסלו
המסר שלי הוא שסיום הכיבוש עדיף לישראל, שלא לדבר על הפלסטינים. אם רווחתן של ישראל ופלסטין חשובה לאנשים, עליהם למצוא דרך להכריח אותנו ללכת למשא ומתן לשלום שיתאים לשני הצדדים
