ציטוטים לפי מפתח נושאים מתוך הראיון עם איברהים עיסא

[אבי] האמין בחירות אבל ראה שאלימות מביאה רק לעוד אלימות ושמה שאנחנו צריכים הוא לגדל דור חדש של פלסטינים וישראלים שמאמינים בשלום, בדו-קיום ובכיבוד זכויות הזולת

[אבי] עבד עם פליטים מטעם אונר"א [סוכנות הפליטים של האו"ם], ובתקופה הזאת הוא הכיר מקרוב את סבלם של ילדים פלסטינים והכיר בצורך שלהם בסביבה בטוחה וגם בצורך להגן על הילדים האלה ממעורבות באלימות שתוביל לעוד סבל. לכן, עבורו, פעילות בדרך לא אלימה הייתה גם דרך להתמודד עם הילדים האלה, וללמד אנשים כיצד לחנך את ילדיהם לחיות את חייהם בדרכי שלום

מה שהיה לי הכי קשה כילד באותה תקופה הוא שלא יכולתי לזהות את ההבדל בין פעיל שלום למשתף פעולה; לקח לי המון זמן עד שהצלחתי להבדיל בין השניים. גם קבוצות של קיצונים פלסטינים לא הצליחו להבדיל בין משתפי פעולה לפעילי שלום. הייתי אז ילד, אבל כשגדלתי התחלתי להבחין בהבדלים

אני חושב שבזמנים כאלה, של סכסוך כזה, צריך להגביר את המפגשים במקום להתנתק זה מזה

איבדנו 300 תלמידים מפני שהם מגיעים מכפרים כאן באזור, ולמעשה מאז האינתיפאדה כל הכבישים וכל הערים והכפרים הפלסטיניים בודדו זה מזה. הם הפכו להיות כמו איים, אין קשר ביניהם. אז איבדנו 300 תלמידים

בשנת 1999 קיבלנו צו [הריסה למבנה], ואחרי תהליך ממושך בבית משפט צבאי בבית-אל הצו בוטל והגשנו בקשה לקבלת היתר בניה. למיטב הבנתי קיבלנו אישור. הבעיה אז הייתה כלכלית; לא עמדנו בעלויות האגרה של הישראלים. [...] בנובמבר 2003 קיבלנו התרעה נוספת על הריסה כי הבניין נבנה ללא היתר בנייה. אבל כשבדקנו את התוכניות גילינו שהישראלים מתכננים לבנות את גדר ההפרדה, או חומת ההפרדה, כאן, פה קרוב. המפות לא ברורות. לא ברור לנו אם הכוונה היא להקים את הגדר בצד הזה כדי לבודד את בית הספר מתלמידיו, או לבנות למטה, במורד הגבעה, ולהרוס את בניין הקפיטריה. עכשיו נראה שלהריסה יש קשר לגדר ההפרדה שהישראלים מתכננים לבנות כאן

אנחנו מלמדים עברית כדי להקטין כמה שאפשר את הפחד ולמנוע דעות קדומות. אנחנו רואים בהוראת העברית דרך ליצירת קשרים בין פלסטינים לישראלים, דרך לעודד קשרים

חינוך לשלום קשור ביצירת מרחב מוגן לילדים. חינוך לשלום מיועד לא רק לתלמידים אלא לכל מי שמעורב: הורים, מורים, תלמידים, המשפחות, כל מי שמעורב. אז אנחנו מתחילים במורים כאן. כל המורים שלנו נאמנים לפילוסופיה של בית הספר, כיוון שאי אפשר להתמודד עם שלום מתוך סכסוך. במילים אחרות, כל המורים הם פעילי שלום. הם באמת תומכים בפילוסופיה של בית הספר. אנחנו מספקים הדרכה מסודרת למורים בנושאים רבים כמו העצמה, הקשבה אוהדת והכשרה מיוחדת כיצד להתמודד עם התלמידים בעתות מצוקה ופחד

[בבית הספר] אנחנו מאמינים שכל פעולה אלימה היא תוצר של פצע שלא הגליד. כדי למנוע את האלימות עלינו להגיע לפצעים העמוקים וזה גם תהליך פסיכולוגי

הסיבה שהתחלנו לספק תוכנית תמיכה נפשית היא שהרבה ילדים התחילו להגיע עם פחדים, עם היפראקטיביות, תוקפנות, חוסר שינה, סיוטים, כל התופעות האלו. המתח הנפשי קיים וצריך להתמודד איתו. [...] אנחנו מספקים מרחב שבו הילדים יכולים להרגיש מוגנים, נפשית ופיזית. וזה הבסיס לחינוך לשלום

לדעתי, מנהיגות מתחילה בהעצמה של הילדים, כאן בבית הספר. אתה צריך גם להגיע ל'אני' הפנימי שלך, לדעת למה אתה זקוק, מה מפריע לך, ומה אתה רוצה או לא רוצה. אבל מנהיגות היא גם להרגיש את הלהט בפנים של החופש לבחור ולקחת אחריות, ולקחת אחריות זה הדבר הכי חשוב בהעצמה

הרעיון הוא לא להגיד לילדים, "אל תשנאו את הישראלים". החינוך לשלום לא עובד ככה, כי זה ייצור התנגדות [...] גם עם מבוגרים, זה לא שמלמדים,"תאהב את זה, תשנא את ההוא", זה לא עובד. יש חשיבות רבה במסגרת העבודה שלנו, גם עם מבוגרים, לתת לאנשים לחשוב ולא להכריח אותם להשתנות, זה עניין של שיתוף פעולה. כי אם מכריחים אנשים להשתנות נוצרת התנגדות ודברים מסתבכים, אבל אם מעודדים אנשים לחשיבה, הם ישתנו. וזה העיקר בהקשבה אוהדת

לפני שנתיים, אולי לפני שנה וחצי, היה לנו אורח והוא דיבר עם ילד בן ארבע ושאל אותו אם הוא מחבב את הישראלים. הילד ענה, "לא, אני שונא אותם". והאורח שאל, "איך ילד שלומד בבית הספר הזה יכול להגיד דבר כזה!?". אני אמרתי, "זה בסדר, הילד לומד כאן רק כמה חודשים, אבא שלו מובטל - הוא נורה על ידי ישראלים, והבית של שכניו נהרס לפני כמה ימים. אז מה אתה מצפה שהוא יגיד? שהוא יקפוץ ויגיד, תן לי חיבוק?" לא ככה אנחנו מחנכים