ציטוטים לפי מפתח נושאים מתוך הראיון עם אבתסאם מחמיד
אחת הסיבות שאני פעילת שלום היא שהבנתי שאין טעם במה שקורה כאן. אלימות גוררת אלימות. הרג אחר הרג, עד מתי ימשך מעגל האלימות? הכרתי אנשים שמנסים להפגיש בין שני הצדדים
אם אני פעילת שלום, כל מה שאני אומרת ועושה צריך להיות למען השלום. זו בשבילי מסירות נפש, זה בשבילי ג'יהאד, ואם אמות למען השלום איחשב שהיד. איך אני מגדירה "שהיד"? זה אדם שמשתתף בשיפור קהילתו ומצבה על פי הבנתו. אנשים יקראו לו איך שהם רוצים, אבל בעיני זו משימה קדושה שתעזור לדורות הבאים
אם מדברים עם מישהו שהיה קיצוני בדעותיו, אפשר להרגיש שהוא משנה את התפישה שלו. זו עבודת נמלים. אני לא יכולה לשנות את כל היקום בבת אחת, אבל אני כן יכולה לשנות קבוצה קטנה. אם מישהו יצטרף אלי הוא יהיה כמו שליח שלי. כשהוא מדבר עם המשפחה שלו הוא יוכל לומר להם, למשל, שלא כל הערבים מחבלים. הוא יאמין במטרה שלנו ויגן עליה, הוא יתמוך בי. ואני אזרע תקווה. מהי תקווה בשבילי? תקווה היא שנשנה את המצב ונשפר אותו, שתקום מדינה פלסטינית, שנזכה בזכויות ונחיה בשלום כדי שאחינו הפלסטינים לא יסבלו יותר
אני מרגישה שאני נותנת יותר מדי ולא לוקחת שום דבר. במילים אחרות, אני מרגישה שמי שעובד איתי מנצל אותי. אני מקדישה כל כך הרבה זמן לפעילות וזה מתיש אותי, אז אני מתבודדת לשבוע כדי לעשות הפסקה ולנוח. כשאני חוזרת, אני מוצאת 50 הודעות במייל או בטלפון, אנשים שחיפשו אותי. יש גם אנשים שאוהבים אותי ובאים אלי בגלל מי שאני, אבתסאם. הם מתקשרים אלי ומציעים שנצא או שנדבר. יש אנשים שאומרים: אל תתנדבי תמיד להקשיב, גם את צריכה לדבר. החברים האלה מעודדים אותי, הם אומרים לי לא לוותר. מי שזורע גם קוצר
אם אסע לתל אביב בלבוש הזה [לבוש מסורתי] אני ארגיש שאני לא רצויה. אנשים יפחדו ממני ויתהו מה יש לי בתיק. בודקים אותי יותר בגלל הלבוש שלי, במיוחד לפני שאני עולה על אוטובוס או בתחנת רכבת או אפילו ברחוב. פעם עמדתי ברמזור ואישה אחת התרחקה ממני, היא חשבה שאני אעשה לה משהו. הרגשתי את הפחד שלה וריחמתי עליה, אז ניסיתי לנחם אותה וחייכתי אליה. חיכיתי רגע שהרמזור יתחלף במעבר חצייה. אלה מצבים שקורים ברחוב. לא כתוב לי על המצח שאני פעילת שלום אז אנשים רואים אותי כמו שהם רוצים. אני עדיין פוחדת כשאני עוברת ברחוב יהודי או בשכונה יהודית. אין לדעת איך אנשים יגיבו
מקשרים שלי עם אנשים אחרים [באגודת המפגש הבין דתי] גיליתי שגם להם יש סיפורים משלהם. למשל, בנה בן ה-16 של אילנה נפצע בפיצוץ באוטובוס והיה מאושפז 6 חודשים. היא סבלה לא מעט איתו. הוא לא יכול היה ללכת לבית הספר. היא סבלה מאוד כי הוא היה תשוש נפשית ובמצב רע גופנית. היא ישנה לצידו על מזרון 6 חודשים עד שהוא חזר הביתה. כששמעתי את הסיפור שלה זה נגע בי, כאדם, ובכיתי. שומעים אותם הסיפורים מנשים פלסטיניות. הסבל והכאב זהים. אם מגדלת את בנה, בין אם היא יהודייה ובין אם נוצרייה, מוסלמית או משהו אחר. הילדים שלנו משלמים את המחיר
השתתפתי בבחירות, הייתי האישה הראשונה בכפר שלי שהשתתפה. הייתה הרבה הסברה, בעיקר בנימה של 'מה עושה אישה בעולם של גברים?' עברו עלי 6 חודשים קשים. היום אני שומעת נשים שאומרות שהבנות שלהן, לא הבנים, יהיו ראש מועצה. כשאישה אומרת שלבת שלה יש אישיות יותר חזקה, שמתאימה לתפקיד יותר מאבתסאם, אני שמחה. אני רוצה להגיע לשלב שבו הן ידברו על הבנות שלהן ועל כמה שהן טובות ועל יכולות ההנהגה שלהן. כשאני שומעת: אני אוכיח לך שהבת שלי מנהיגה יותר טובה ממך, אני יודעת שהשגתי את המטרה שלי. תחרות וכוח הן לא העניין כאן, הגיע הזמן לדבר על הכול בבהירות ולהבין מדוע אין לנשים תפקיד משמעותי יותר בפוליטיקה
צריך להבין שזכויות מושגות ולא ניתנות, עלינו להבין שהחיים הם יותר מזריקת אבנים וירי. משמעות החיים, כפי שניתנו לנו על ידי אלוהים, היא שנחיה בשלום. מהו השלום עבור ערבים, יהודים, נוצרים, דרוזים, בודהיסטים או שאר האנשים בעולם? לכל אדם שלום ייחודי לו ותפיסה כללית של השלום
גנדי שחרר את מולדתו הודו לא באלימות ובהרג אלא ברוח. מכאן מקור הרעיון שאם נצעד יחדיו בשביל הזהב ונבין שיש מקום בחלקת האדמה הזאת לישראלים ולפלסטינים גם יחד, נוכל לפתוח את הלב ולחיות מבלי שנהרוג זה את זה
אבל איך אני יכולה לחיות בשלום עם עצמי כל עוד יש סכסוך בחוץ? את עלולה לחשוב שאני משוגעת. דרך דיאלוג והבנת המצב והרצונות שלי אני יכולה להשיג שלום בתוכי. אם כל אחד יגיע לשלום עם עצמו נבנה חברה שיש לה עקרונות חדשים שרחוקים מהכמיהה לכוח ולשליטה. אבל אני לא יכולה לשלוט במאפיה, שמוכרת נשק וזורעת מתח במזרח התיכון כי היא צריכה להרוויח מיליוני דולרים על חשבונם של חפים מפשע שנהרגים ברחובות. האם יש לי שליטה על זה? כמובן שלא. השאלה היא האם יש לי שליטה על עצמי
ידוע שארצות הברית מעוניינת בקיומה של מדינת ישראל כדי להגן על האינטרסים האמריקנים על חשבון העם הפלסטיני ובמחיר של המתיחות במזרח התיכון. האם לדעתך איכפת לארצות הברית מאיתנו? אילו היה להם איכפת מאיתנו, האם הם היו יוצאים למלחמה בעיראק ושוכחים שהעם הפלסטיני סובל כבר חמישים שנה?
הדתות מונחות על ידי התנ"ך והקוראן, אבל כשרב – כמו עובדיה יוסף - מכנה ערבים נחשים ומקקים זו התבטאות שלו ולא משהו שכתוב בתנ"ך. לכן אני לא מאשימה את התנ"ך. הרב הוא נציג הדת, אבל הוא גם מייצג את עצמו. הוא אחראי להתבטאויותיו ואני מאשימה אותו, את עובדיה יוסף, ולא את התנ"ך. זה נכון גם לגבי שיח' שמקלל אדם. הקוראן לא הורה לו לקלל. השייח' מייצג את עצמו, לא את הקוראן שלי. צריך להבדיל בין חוקי הקוראן, התנ"ך והברית החדשה לבין התבטאויותיהם של מי שמשתמשים בדת לתועלתם
