כיום אנחנו גם חוות תהליך של התפכחות, העקרונות שלנו מתרחבים, כמו גם הראייה החברתית שלנו, ההיבט הרדיקלי שבנו צומח, הקשר של המאבק שלנו למאבקים אחרים מתחזק, מתרחב ומעמיק. אני מאוד מתרגשת מהתהליך הזה, ואני מקווה שגם תרמתי לו באיזושהי צורה. אני חושבת שבסופו של דבר זה מה שיפתור את הקונפליקט, [החיבור למאבקים אחרים]. הראייה שלי לא מסתמכת בכלל על הקונפליקט עם הפלסטינים. הקונפליקט הפלסטיני הוא סימפטום אחד מני רבים של עולם שבנוי רע. העולם בנוי על מערכת פטריארכלית, כוחנית, נוראית, שמבוססת על אינטרסים כלכליים מסוימים מאוד

המגזר הרוסי נדמה כמאוד גזעני. לא היית אומרת שזה מבחירה. התקשורת הרוסית מאוד בעייתית והיא מכוונת אנשים למקומות מסוימים. הרבה זמן חשבתי שהרוסים "נולדים" גזענים, ואז עבדתי בתוכנית סיורים של הסוכנות היהודית וראיתי שכל מיני אנשים באים משם, יש שמאלנים, יש ימנים, יש רדיקלים. משהו בתהליך הקליטה פה בארץ הוא הגורם הבעייתי. זה מתחיל בסיורים של הסוכנות היהודית, ואחרי זה התקשורת הרוסית, ואחרי זה הבנים שלהם משרתים בצבא

צריך להזכיר שהפלסטינים לחוצים יותר כלכלית מהיהודים. זה ממש ברור. בארגונים האלה היהודים הם פרופסורים והפלסטינים ממעמד הפועלים. כמה בן אדם יכול להחזיק? הפרופסורים יכולים להשקיע גם מזמנם, גם לעשות טלפונים אבל אנשים במעמד הפועלים צריכים לעבוד

אני חושבת שהיום יש תהליך של חזרה לזהות הערבית אצל מה שנקרא המזרחים. אני חושבת ששלום אמיתי ונכון, נכון גם למזרח התיכון, הוא שלום שיבוא בין הערבים היהודים לערבים המוסלמים והנוצרים. זה נושא פנים־ערבי והמדינה שתהיה כאן תהיה ערבית עם מיעוטים: מיעוט יהודי גדול מאוד, מיעוט פלסטיני נוצרי גדול מאוד, מיעוט מוסלמי, מיעוט בדואי ודרוזי, אבל המדינה תהיה מדינה ערבית. עם כל הכבוד, לאורך זמן לא נוכל להחזיק ככה, ואני לא יודעת אם יש אנשים שבאמת חושבים שבעוד 100 שנה עוד יהיה כאן איזה נטע זר - אירופאי - באמצע המזרח התיכון. זה נגד מהלך ההיסטוריה

התפקיד שלי הוא להבטיח שהן יוכלו לעשות את הפרויקט הזה בלי הפרעה. זה תפקיד חשוב ומחוייבות - לאפשר למישהו לעשות משהו. הן אלה שצריכות להוביל את התהליך. אני חושבת שלאפשר את התהליך זה לגלות מנהיגות ולא לחשוב שיש לנו את כל התשובות. יש כל מיני צורות וסוגים של מנהיגות. אני באופן אישי - ואני מקווה שגם הקואליציה - מאמינה שמנהיגות היא לא להוביל ולהגיד שאנחנו יודעות את כל האמת ולכפות את הדרך שלנו, אלא לאפשר לקבוצות אחרות להציג את המקום שלהן, את האמת שלהן ואולי הן יובילו אותנו, מי יודע

אני שייכת לקהילה הרוסית. אני חושבת שהעניין כאן הוא הגדרה. מה זה הקהילה הרוסית? זה לא משהו אחד! הקול השולט הוא קול נורא: הומופובי, שוביניסטי, גזעני. אני מאמינה שיש קהילה רוסית אחרת, אני מאמינה שיש אנשים אחרים פשוט לא שומעים אותם כי אין להם מספיק כסף כדי לפרסם את דעותיהם. או שהם עובדים בעבודות טובות ולכן הם לא עיתונאים בתקשורת הרוסית שמשלמת 2,500 ₪ בחודש. זה או-או. בקבוצה של הנשים הרוסיות אני מאוד רוסיה, כפי שאני יהודיה אבל לא שייכת למרכז. מעולם לא הייתי שייכת למרכז וזה לא מדאיג אותי.